|
|
|
כל כך שונאת את החיים שלי לאחרונה שאפילו החיוך שיש לי איתך לא נשאר להרבה זמן אחרי שאתה הולך
כל מה שעושה לי חיוך תמיד הולך, איכשהו.
למה אנחנו תמיד בציפייה שיקרה משהו טוב מספיק בשביל להישאר, שמשהו חייב להשתפר?
לפעמים נראה לי שהרוב הוא דווקא הלוקה בנפשו
אופטימיות....דבר מגוחך.
כנראה גם אני דפוקה כמו כולם, אחרת אין לי מושג למה אני עדיין כאן.
מתכנונים על מסיבה לתכנונים על סרט לתכנונים של סתם לשבת בבית לתכנונים של איך להיעלם מהעולם בדרך "לגיטימית" ולהתאבד בלי שאף אחד יידע.. להשאיר מכתבים מתוזמנים שיחשבו שהכל כרגיל כמו ב- P.S. I love you.....
לכזה כאב ממש לא ציפיתי, נגמרו לי הכימיכלים לדחוף...
אני כבר לא זוכרת מתי זה קרה
ובכלל לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שראיתי אותך לא מורדם ומונשם
אני חושבת שזה היה קרוב ללפני חצי מתקופת החיים שלי
ונראה לי שאתה ואבא דיברתם בחצר על משהו בהקשר לתפוזים..
אבל הביקורים אצלך עוד טריים בראש בצורה מפתיעה
עדיין מזילה דמעה כשאתה עולה לראש...
אני לא חושבת שהיה מישהו בחיים שלי שנהניתי כל כך לשהות במחיצתו
היית פשוט לב אחד גדול וחמים, וחיוך תמידי
איזה פיספוס של העולם הזה.....
לא אשכח אותך..
Fuck my mind it will
O_o
פחות ענייני
יותר מחבק
מדיי פעם הרבה יותר
כמו ילד רגשן...
מדיי פעם.
בשיא האינסומניה
ובמצברוח כל כך מסריח שיש לי ממש בחילה
זה מגיע רק כשאני מאוכזבת
ולאחרונה כל הזמן.
הוא הזמן המבוזבז שעובר כשאני לא מחייכת.
שאר העולם על הזין שלי, לכו נאחוי.
לא יודעת אם אוושה או סערה
לא יודעת אם טוב או רע.....
אבל משהו זז.
ומרוב שאני רוצה שיגיע כבר אחר כך, מהסקרנות, אני לא אירדם היום בכלל. קיבינימאט.
עסוקה בלדאוג לכולם - ואיכשהו כולם שוכחים לדאוג לי, כולל אותי.
מתי אני אלמד?
ובין העייפות והכאבים, לא יודעת איך אני מצליחה לעשות את זה, אין לי מושג,
אבל אני ממשיכה להשיג את המטרות שלי בקצב מפחיד =]
יש מצב להקפיא הכל ולמשוך את הימים האחרונים לעוד קצת לפני שמשהו שוב משתבש לי???
