הארמון של מלכתא

מספיק פוסט אחד עצבני, כועס, בועט ומכניס מכה בין הרגליים- בשביל שכמות הצפיות שלי תרד.
כמה תרד? עשירית מכמות הצפיות ביום רגיל.
גם תגובות ולייקים יש פחות.
אבל יודעים מה, זה לא משנה!
אני יוצאת בתובנות שלי וחשוב לי לכתוב את זה.
מכאן הגעתי לתהייה מעניינת- כשאנחנו כותבים בלוג אנחנו עושים את זה לעצמנו או לאחרים?
תחשבו על זה, הפוסט של ה"אני מאשים" שלי- הרי זו גם פריקת עצבים אישית שלי וגם ממוען לנשלטים שלא עומדים בכללים האלה.
פוסט אחר, למשל הסיפור המדהים שכתבתי-
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=295389&blog_id=64894
הרי מדובר בהתגלמות הדמיון שלי ומנגד גם דמיון מודרך לאחרים.

אני תוהה, וממשיכה לשפוך את מחשבותיי כאן.
תודה לכל מי שקורה, עושה לייק או מגיב- יוצר תחושה שאני לא לבד כאן...