הארמון של מלכתא

לעזאזל. כבר מזמן לא עשיתי מילואים ופתאום זימנו אותי לחודש. הנה אני כבר שבוע שלישי תקועה במוצב נידח אי שם בדרום הארץ, והסוף נראה הרחק הרחק באופק.
במקום כזה השעמום גובר והמוח שלך מצטמק ומתרגל לחשוב רק על הנעת איברים.
והנה אני שוב יושבת בשמירה, תאמינו לי לא יודעת למה הם צריכים שסטודנטית שנה ג' צריכה לבוא לעשות שמירות, אבל... אין מה לעשות.
הרגשתי איך העיניים נעצמות וכנראה ניקרתי לכמה שניות כי לפתע שמעתי צעקה רמה "הלו!"
התעוררתי בבהלה. שיט, אחד הקצינים בהבעה עצבנית. "מה את עושה?"
"אה...אני לא ישנתי"
"אבל ראיתי אותך בעיניים עצומות"
"דמיינתי"
"דמיינת?"
"דמיינתי את עצמי במקום רחוק, על חוף הים"
הוא נראה מופתע מהתשובה שלי, הבעתו הנרגזת הפכה למבולבלת.
"אבל למה באמצע שמירה?"
"ככה, אין מה לעשות פה יותר, רק לדמיין"
הוא חייך והסיט מבטו, כאילו מחשבה כלשהי עברה במוחו.
"את צודקת, אבל אין מה לעשות, צריך לשמור. שאני לא אתפוס אותך יותר עושה את זה. יש לך מזל שזה רק אני, אני נחמד". יפה שהוא חושב כך על עצמו, צנוע משהו.
אחרי התקרית עם השמירה נתקלתי בקצין הזה עוד כמה פעמים בחדר האוכל. בכל פעם שעבר לידי חייך חיוך מבויש, אני עניתי בחיוך והמשכתי בדרכי. הקצינים יושבים בשולחן משלהם, אני עם החבר'ה עושה צחוקים.
יום אחד חילקו שמירות ותקעו לי שמירה בש"ג אחורי. אפילו אי אפשר לקרוא לזה ש"ג, רק בוטקה עם שיער ידני שיש לפתוח פעם ביום בערך. שמירה משביזה ואי אפשר לנקר אפילו כי עושים את זה ביחד עם קצין ששומר על כל העמדה.
הגעתי לעליית משמר ולהפתעתי גיליתי שאני עולה לשמירה עם אותו הקצין, שאיתו היתה התקרית בשמירה. "יופי," חשבתי לעצמי, "עכשיו הסנוב הזה במשך 4 שעות יחפור לי כמה הוא נחמד וינסה להתחבב עליי, כנראה כי הוא בעצם ילד כאפות בלי חברים".
בלי להתכוון מצאתי את עצמי בוחנת אותו. נמוך ממני גם כשאני בלי עקבים, עם שיער ארוך וחיוך תמידי מרוח על פרצופו. אויש, אין לי כוח לסנוב הזה...
כמה דקות לאחר שהשמירה החלה, כצפוי, הוא התחיל לנסות להתחבב.
"אז מה, מאיפה את?"
"אילת"
"אה, אז את קרובה לבית"
"זה כל כך שונה מהבית..."
"ואת אוהבת לדמיין שאת בבית?"
"כן"
בהמשך היו עוד כמה שאלות בנאליות, שאלות כן\לא. עד שכבר התעצבנתי והפסקתי לענות לו.
הוא המשיך, איזה קרצייה. "תשמע, אני יודעת שאתה מנסה להתחבב אבל אני ממש לא באווירה של מסיבה או היכרות כרגע".
הוא לא הסתיר את אכזבתו.
"אני יודע שבחיים האמיתיים לא הייתי מעז להתקרב לבחורה כמוך, אבל כאן משעמם וכולנו באותו החרא. אל תתייחסי אליי כאל קצין, לא ביקשתי את הדרגות האלה ואפילו לא עשיתי קורס קצינים...המג"ד עשה לי איזו קומבינה בגלל אבא שלי" .
הבטתי לעברו בפליאה, למה הוא מספר לי את כל זה?
"מה, היית מאלה שאבא שלהם מסדר להם את כל החיים?"
"לא, אבל אפשר להגיד שהיו לי חיים די קלים"
"שונאת ילדי שמנת מתל אביב"
"מודה באשמה" אמר וגרם לי לחייך.
לאחר מכן המשכנו בשיחת חולין פשוטה, על כל מיני שטויות ועל עניינים של הא ודא.
לפתע החוצפן הזה החליט שהוא מניח עליי את ידו. סתירה מצלצלת הוטחה בפניו.
"מה אתה חושב שאתה עושה, זבל?"
הוא נראה קצת מופתע אבל לאחר שנייה של הלם, חייך
"היה לך חרק על הכתף, ראיתי להעיף אותו"
" תגיד לי, מה נראה לך שאתה נוגע בי?!" סטירה נוספת הונחתה על פניו.
הוא השפיל את מבטו, "אני מצטער"
"אתה מצטער?! להצטער לבד לא יעזור לך כאן..." עניתי לו בצחקוק אכזרי ובלי לחשוב יותר מדיי, דחפתי אותו בגבו, "רד למטה!"
הוא נראה מופתע אבל החל להתכופף, כשקיבל דחיפה נוספת, "על ארבע! אני אראה לך מה זה מצטער"
הבחנתי בחיוכו כשהוא כורע תחת ארבע, והנשק משתרך לו על האדמה.
"אל תחייך!"ציוויתי עליו ומבלי לחכות לתגובה, הוא קיבל מכה בתחת.
גם מבעד למדים הבחנתי בתחת הדורש שלו, והמשכתי להכות אותו גם כשלאחר כמה שניות נע באי נוחות
"אתה תלמד לכבד נשים ולכבד אותי"
"אני מכבד נשים"
"תשתוק!" מכה נוספת בתחת שלו
"אתה תכבד אותי כמו שגבר צריך לכבד אישה" אמרתי בקול מסתורי ודחפתי את הנעל הצבאית המלוכלכת בפרצופו.
הוא הסתכל על הרגל ונצמד אליה עם פרצופו
"להבריק" הוריתי לו בקול סמכותי
הוא נישק את הרגל ברתיעה מסוימת, עצר לכמה שניות, ואז המשיך לנשק
"להבריק, עם הלשון!"
"זה מלוכלך" הוא גמגם
"וזה יהיה נקי אחרי שאתה תגמור איתה"
"אני לא נוגע בזה עם הלשון"
הורדתי את הרגל ותפסתי בשיערו. משכתי את ראשו למעלה, כך שיביט אליי.
"אתה תקשיב ותציית. לא מעניין אותי מה אתה חושב, זבל! זה ברור?"
"כ..כן"
"ואתה תפנה אליי בתואר הראוי, "המלכה", זבל"
"המלכה"
"המלכה,מה?"
"כן המלכה"
ואז שחררתי את ראשו ושוב תקעתי את רגלי בפרצופו
לאט ובזהירות הוא הוציא לשון והחל ללקק את הנעל. עמדתי כך כמה דקות, בשתיקה, נהנית מההשפלה של היצור הזה.באיזשהו שלב החלפתי רגליים, נותנת לו לנקות את הנעל הצבאית השנייה.
כשהשתעממתי לקחתי ממנו את רגליי.
"לא נראה לי שלמדת את הלקח עדיין" אמרתי, ועליתי מעליו כשהוא בין רגליי
הרגשתי את הרטיבות בי מתגברת והתחלתי להתחכך בגבו עם משפעתי
"את חרמן במילואים האלה?"
"כ..כן המלכה"
"זה לא אומר שאתה יכול להעיף ידיים ולגעת בכל מה שבא לך. רק אם אני ארצה אתה תיגע בי ורק בדרך שאני אצווה עליך ואתן לך לגעת בי. זה ברור?"
"כן המלכה"
קמתי ממנו, מביטה בגופו הכנוע ובקצין חסר הישע שעומד על ארבע לרשותי.
ליטפתי אותו קצת בישבנו, בין ליטוף לליטוף מגניבה מכה
"זה מרגש אותך?"
"כן המלכה"
"כן? מה זה עושה לך?"
"אני חרמן, המלכה, לא יודע מה את עושה לי"
"קום!"
הוא החל להתרומם לאט לאט, מותח את רגליו, ואז העלה שוב חיוך דבילי על פרצופו.
"תוריד את החיוך הדבילי מהפרצוף שלך" אמרתי וסטירה הונחתה על פרצופו
בתוך מבנה הש.ג. עמד כיסא פלסטיק מלוכלך.
"שב על הכיסא" ציוויתי, והוא הלך לעברו, אני אחריו.
כשהתיישב ניתן היה לראות בבירור את הבליטה שבמכנסיו, גם אני הייתי מגורה מאוד. הפטמות שלי עמדו, לא יודעת ממה יותר – מהקור או מההתרגשות. החלטתי ליהנות קצת.
תפסתי בבליטה שלו, "זה שלי" הכרזתי והוא הנהן בהסכמה.
לחצתי על הבליטה שבמכנסיו ושפשפתי את הבליטה דרך המדים.
הוא החל להזיז את ידיו לכיווני, "מה נראה לך שאתה עושה?"
הוא החל לסגת, "בלי רשות?" הוספתי כי דווקא התאים לי שלא רק אני אעשה את כל העבודה
"אני יכול בבקשה לגעת בך...המלכה?"
"כן"
הוא הרים את ידיו והחל להעבירן על גופי, מוצא את שדיי ומוחץ אותם דרך המדים שלי
פתחתי את חגורת המכנסיים ואת כפתורי המכנסיים. עזבתי לרגע את האזור , להשאיר אותו קצת במתח.
התיישבתי עליו עם פיסוק גדול בין רגליי ונצמדתי בגופי לגופו. נשכתי אותו בצוואר והכנסתי את ידי תחת החולצה של המדים, מעבירה אותה על גופו עד שמוצאת את פטמותיו. משכתי בהן, עד שהוא השמיע זעקה קלה ולאחריה הביט בעיניי כשמבט עצוב על פניו, "זה היה כואב"
"מה חשבת, שתהנה בלי לשלם על כך?" עניתי וצחקתי צחוק קר.
ירדתי ממנו ופתחתי את המכנסיים שלי.
הוצאתי את איברו מבין מכנסיו, איבר שכבר עמד בשיא תפארתו. איבר לא רע, יש לציין.
שפשפתי אותו קצת ולאחר מכן בתנועה אחת זריזה הכנסתי אותו לפי, משתעשעת ונושכת בין ליקוק לליקוק.
הוא השמיע אנחות והחל להתנשם בכבדות, גם פטמותיי כבר החלו להעיק בתוך החזייה.
סטרתי לו שוב, ובתוך כך שהוא מנסה לצאת מההלם התיישבתי עליו, מכניסה את איברו לתוכי, מרגישה איך הוא מפלח את נרתיקי ומרחיב אותו. נרתיק שהיה סגור זמן רב, רב מדיי.
התחלתי לרכב עליו לאט, מגבירה קצב. איברו נכנס עמוק יותר ויותר אליי, התחלתי להתנשם עמוקות. נגעתי בשדיי, והוא הצטרף לגעת בהם גם כן.
סטרתי לו במשך כל כמה שניות, הצליל של הסטירה מעורר ומגרה אותי אף יותר.
המשכתי לרכב עליו במשך כמה דקות, מגבירה קצב אבל מוגבלת מאוד מגודל הבוטקה, מהנשקים הכבדים על שנינו ומהמדים המעיקים.
קמתי ממנו וציוויתי עליו לקום. הוא קם עם הזין שלו בחוץ, זקור ואיתן. איזה מחזה מלבלב.
"אתה תגרום למלכה שלך ליהנות, ברור?"
"כן המלכה"
התכופפתי, תופסת עם ידיי בכיסא הפלסטיק המגעיל, כך שהתחת שלי מופנה כלפיו.
הוא הבין מה עליו לעשות ונכנס אליי, לא מבלי שאנקה תיבקע מפי. איזה כייף!
הוא המשיך לחדור לתוכי, לצאת ולהיכנס כשאני גונחת ונהנית מכל רגע. השתדלתי לא להשמיע יותר מדיי רעשים, לבל מישהו ישמע ויגיע לבדוק מה הולך בעמדת השמירה הזאת.
"מה אתה איטי כל-כך? תגביר קצב" ציוויתי עליו והוא קיים, מתחיל להיכנס חזק יותר ומהר יותר.
העברתי את ידי האחת לדגדגן שלי. החלתי לגרות אותו, ללחוץ, לסחוט ולעורר אותו.
גיששתי את דרכי לרגלו, נעצתי בה את ציפורניי.
כשאיברו מפמפם בתוכי והדגדגן מעביר רטטים לכל הגוף שלי,הרגשתי שאני עומדת לגמור.
ואז זה קרה. הרגשה עילאית שאין כמותה, העובדה שהוא המשיך לזיין אותי רק הגבירה את האורגזמה.
כמה דקות מותחות כאלה נמשכו עד שהוא גמר, גמר בחוץ, על רצפת הש.ג.
קמתי מהפוזיציה הלא נוחה שלי, מתלבשת חזרה וסוגרת את מכנסיי.
"תראה מה עשית כלב, עכשיו הש.ג. מלוכלך"
הוא השפיל את מבטו
"לך תביא דלי עם מים ותנקה את זה. אף אחד לא צריך להתלכלך בנוזלים שלך"
"מיד,המלכה"
כשהוא חזר עם הדלי, החל לשטוף את רצפת הבוטקה העלוב
"כלב טוב"
"מלכה טובה"
"מקווה שלמדת" חייכתי לעברו
"שיעור כזה לא אשכח בחיים".