הארמון של מלכתא

רלוונטי גם היום-
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=317175&blog_id=64894

כל דבר טוב נגמר בשלב כלשהו.
אני מניחה שזה היה רק עניין של זמן, אבל גם זה נגמר. וגם זה.
אני, כמו כל בנאדם ואולי אף יותר, נמצאת כל הזמן במסע החיפוש העצמי שלי. חיפוש אחר תובנות, חיפוש אחר מרכיבים פנימיים שמעיבים על האושר הפרטי שלי, חיפוש אחר האושר הזה, חיפוש אחר האהבה.
אחד המסעות שלי הוביל אותי לחזור לפה לאחר שנים של היעדרות (הפעם הראשונה היתה לפני 4 שנים או יותר), מסע אחר שהתקיים במקביל הוביל אותי לחפש אהבה. כך נוצרה "מלכת האהבה", מלכה שגם מחפשת אהבה.
למלכת האהבה היו הרבה פרצופים.
מלכת האהבה היתה קרה וקשה, קשוחה וביצ'ית.
אבל מלכת האהבה גם למדה לסמוך על אנשים, לבטוח בהם ולהיפתח אליהם.
מלכת האהבה היתה לעיתים יותר מלכה,
היתה לעיתים יותר "אהבה",
אבל שני הצדדים היו קיימים.
....
אבל אני מתנתקת מהעצב, וכתוצאה מכך מתנתקים הרגשות שלי.
אני אקח את עצמי למחוזות אחרים, אקח את הלב שלי לשיקום והחלמה ויקח לו זמן מה להשתקם.
בנתיים אני לא רוצה להרגיש אהבה, כי לאהוב זה כואב.
אני גם לא רוצה להרגיש גירוי מיני או כל סוג של גירוי מבדסמ, לעשות סשן כרגע יהיה כמו לקחת מנת סם אחרי גמילה ארוכה.
...
בתור "מלכת האהבה" חוויתי המון, הכרתי המון, למדתי המון על עצמי ועל אחרים. הכרתי חברים נפלאים שאני מקווה שימשיכו לשמור על קשר, אפשר לבקש ממני ואוכל להוסיף אתכם לפייסבוק של מלכת האהבה, זה בהחלט יעזור לשמור על קשר.
אפשר להגיד ש"מיציתי", אבל לא. עדיין לא מצאתי את האושר שלי ולא מצאתי את האהבה. אני פשוט מורידה הילוך ומעדיפה להשקיע קצת בעצמי. ברור שגם הצורך שלי בבדסמ לא נעלם, פשוט זה צורך שאני מעדיפה לא להזין כרגע.
....

ועכשיו אני כבר לא מלכת האהבה, אני מלכתא.
אבל אני קודם כל בנאדם.
אנסה להדבק לעולם האמיתי, אנסה לשכוח ולהרחיק את המחשבות ואת הזכרונות (חלקם, אגב, מאוד נעימים).
מה לעשות, זה מאוד לא נעים להגיע למקום שבו פעם אחרונה הייתי בסיטואציה אחרת לגמרי.
לא קל לתת את הלב, ולא לקבל חזרה מספיק. כי קיבלתי, אבל כנראה שגם התפשרתי וזה היה רק עניין של זמן שהייתי הופכת למתוסכלת.
עכשיו אני מתוסכלת כי נורא לא ברור לי איך בנאדם שהחיים שלו מסודרים ברוב הדברים, כל כך אבוד בתחום האחד והיחיד.
איך בנאדם שהזדמנות נופלת לידיו, מוותר עליה.
כי זה נכון מה שאומרים, האהבה הכי גדולה מגיעה כשלא מצפים לה.

זהו, תם ונשלם לבנתיים. אבל המסע ממשיך...
מלאכת מחיקת הבלוג הושלמה. לפחות החלקים האישיים יותר, מה שנראה לי לא רלוונטי. יש כאן המון תובנות שכן חשוב לי לחלוק עם העולם, בעיקר השאיפה שלי לעולם טוב יותר, לעולם מלא אהבה, כבוד והערכה.
לצערי,בימים אלו לא קיבלתי את התמיכה שאולי הייתי זקוקה לה מאנשים שמאוד ציפיתי שיהיו שם בשבילי.
לשמחתי, קיבלתי תמיכה בלתי צפויה ממקור מפתיע ועל כך תודתי האינסופית נתונה לך, "סול מייט" כמו שקראת לזה.

שיהיה לכם ערב קסום,
קוראיי היקרים.
מלכתא.