הארמון של מלכתא

התעוררתי הבוקר עם מחשבה מוזרה על כך שהעולם שלנו, וכל מערכות היחסים הקיימות בו,
מבוססות על אינטרסים.
נשמע דבר נוראי לומר, ואולי בעבר לא חשבתי כך, אבל נדמה לי שכך פועל העולם היום.
אני אדגים...
במערכת יחסים זוגית: בת הזוג מקבלת מישהו קבוע, מישהו לחבק, מישהו להשוויץ בו "יש לי חבר", מישהו להתלונן לו על כל הצרות, אבל בעיקר מישהו שתמיד יהווה משענת ותמיכה. בן הזוג מקבל סקס קבוע, טיפוח אגו, בת זוג קבועה שמונעת כאבי ראש ולב.
אינטרס חבוי.
במערכת יחסים בדסמית: השולט\ת מקבלים חיזוק לאגו, פורקן מתחים, פורקן עצבים, קורבן. הנשלט\ת מקבלים מישהו לסגוד לו, תחושה של הגנה וביטחון, סוג של קיר שמאחוריו מרגישים מוגנים.
בחברות אפלטונית\ידידות: בד"כ יש צד שמעוניין במשהו שיש לצד השני. מקבלים שותף לבילוים (כי אתה לא באמת תלך למועדון לבד), מקבלים מישהו שאפשר להתבכיין לו על מה החבר\ה עשו, מישהו להתייעץ איתו ("תראי איזה חתיך, נראה לך הוא שם עליי?") וכו' וכו'.

לעתים האינטרסים נשארים חבויים, כלומר בתת מודע שלנו.
כשאנחנו בוחרים פרטנר לכל סוג של מערכת יחסים, אנחנו לא אומרים לעצמנו "יש לו משהו שאני רוצה", ולכן מתקרבים. לפחות לא האנשים הנורמלים, הלא-אגויסטים.
לעתים, האינטרסים מאוד גלויים וברורים לעין.
לאחרונה נגמרו לי כמה "מערכות יחסים" מסוגים שונים.
הן נגמרו לא בהכרח בצורה יפה, וזה דחף אותי למחשבה שלא הייתי אלא אינטרס של אנשים שונים.
וואלה, מאוד נוח לקבל. מאוד נוח לקבל בחורה יפה לצידך, גם אם בתור ידידה. מאוד נוח לקבל שולטת שמוכנה לעשות בשבילך הרבה יותר מאשר להצליף לך על התחת. מאוד נוח לקבל עצות עידוד ותמיכה ממישהי חזקה, שכבר עברה את מה שעברת בחיים.מאוד נוח לקבל בת זוג תומכת ומבינה שלא דורשת הרבה ומסתפקת במועט. מאוד נוח. לכולם מאוד נוח. לא בטוחה שלי נוח עם זה.
כמה שזה נורא לומר, אני מרגישה שבאיזשהו מובן אנשים מסביבי כל הזמן "מנצלים" אותי ו"משתמשים" בי.
פתאום, כשקיבלתי רכב לחודש, מזמינים אותי לבוא לפה ולשם ולככככל החברים יש "רעיונות מגניבים" לאן לנסוע.
פתאום, כשמישהו עמוס ועייף, נורא אטרקטיבי שיש מישהי שתלטף, תאהב, תחבק, ואפילו לא תדרוש שתגיד לה שאתה אוהב אותה.
פתאום, כשיש בחורה שפוגעת בך נורא נוח למצוא נחמה אצל מישהי אחרת, שתזכיר לך את ההיא, אבל תהיה גרסה עדינה ומשופרת שלה.ואז להשליך עליה את כל הכעסים שלך.

אני לא כועסת, אני אפילו מוצאת את זה הגיוני.
רק חבל שיש אנשים שיודעים לקחת ולא יודעים לתת. אני לא אוהבת את זה. כי גם לי יש אינטרסים שאני רוצה לנצל, גם אם זה אינטרס פשוט כמו לקבל לייק בפייסבוק או באמת להרגיש שאנשים שמחים בשמחתי על כך שהתקבלתי ללימודים (כן כן, התקבלתי, ובלי מבחני כניסה בגלל עמידה בתנאי קבלה אוטומטיים).
מאז שגיליתי, אתמול, שהתקבלתי ללימודים, קיבלתי 35 לייקים, כמה סמסים, כמה טלפונים, וכמה הודעות בסגנון "מזל טוב".
חמישה אנשים קיבלו ממני הודעות אישיות על כך. שניים שמחו, אחד כתב לי "איזה יופי מזל טוב, אני עסוק נדבר אח"כ" (ומאז לא דיבר איתי), אחד ענה בסמס "כייף לך אני מניח", ואחי המאומץ ששמח מאוד אבל גם היה עצוב לו שאני לא "מנצלת את הגיל שלי". (רזוווששש אני מתה עליך!)

בשורה התחתונה....
אני לא מוכנה להיחשף עוד, ולהיפגע.
אני לא מוכנה להרגיש עוד, כי רגשות הם לפעמים שליליים.

שיהיה לכם המשך שבוע נפלא 😄