בעולם אידיאלי יהיה לי שבט של זכרים.
לכל זכר יהיה תפקיד משלו ולעתים הם יתחלקו במטלות הבית.
לכל זכר יהיה אופי ייחודי שאני אוהב- האחד יהיה חכם ומעניין, האחר יהיה מגניב ומצחיק, אחר יעמוד ברף החרמנות שלי, עוד כלבלב שידע לעשות לי מסאז' טוב ולטפל בי כשאני חולה, אחד אחר ירגיע לי את הנפש ויהיה הפסיכולוג שלי...
אני אשתמש בהם כאוות נפשי, ותשומת הלב שלי- זה יהיה התגמול היחידי אותו הם ידרשו.
בעצם, רגע...
בעולם אידיאלי אני לא צריכה שבט. אני צריכה אחד שיהיה קצת מהכל והכל ביחד. שיהיו לו חסרונות, לא איכפת לי, אבל שירצה להיות איתי, שיהיו לו רגשות אליי ושלי יהיו רגשות אליו. מין קמצוץ של אהבה גדולה, שתביא עימה את כל התכונות הללו- באדם אחד.
אז כן, אני יכולה להשיג את ההוא שישטוף לי, את ההוא שינקה לי, את ההוא שיחרמן אותי, את ההוא (ההם) שאני אעמיד עלארבע וגם את ההוא שמדי פעם נעשה אחלה סקס... וזה אולי יחזיק לי בנתיים לכמה חודשים- כמו שזה תמיד קורה, ואז שוב ימאס לי.
אבל כרגע נמאס לי לבכות על מר גורלי ולתהות איך זה היה אילו היתה לי אהבה אמיתית.
אז אולי אהנה קצת... כרגיל, בנתיים.
ואולי גם אתה תבין שהנאות כאלו הן זמניות. אבל אני כבר לא אהיה שם כדי להזכיר לך ש"אמרתי לך".
פרשתי לממ"ד, יש עוד אזעקה.
