הארמון של מלכתא

לגמרי שכחתי שחג עכשיו...
הדלקת הנרות בוצעה כאקט טכני, מזכיר לי תקופות נשכחות.
הברכות נאמרו בצורה אוטומטית.
הסופגניות נאכלו כקינוח טעים לארוחה היחידה שאני אוכלת ביום (לא כולל חטיפי האנרגיה שנלעסים במעבר בין כיתה לכיתה).
הרופאים אמנם היו נחרצים לגבי האבחנה החדשה שלי, אבל יעבור עוד הרבה זמן עד שיגיע האבחון הסופי.
ובכל זאת, כבר עכשיו אני רועדת מפחד רק מעצם המחשבה שאולי אני חולה בזה.

ואחרי ככלות הכל, ועל אף הכל,
שיהיה חג שמח!
נר חמישי כבר...