הארמון של מלכתא

אמיץ, עשוי ללא חת,
לא מפחד ולא נרתע,
גם מציפורניי הכחולות (היום).

גם בעת שכרון חושים ותעתוע של הנפש,
נראה כי זה עושה לי טוב.
ועל אף שמלאת חששות אני,
אולי האומץ לא-שלי יבריח את הפחד שכן שלי?

מצאו לי כדור לראש,
לדם,
לעיניים ולדיכאון,
האם ימצאו לי כדור שימנע ממני לפחד מאנשים?
והעיקר שהכדור של הנשק כבר לא טעון.

אני אחרת, עמיתיי,
אני מונעת מרגשות ולא מהורמונים.
נדמה כי זה מתחיל לחלחל, ואינני היחידה.