יושבת לי ב2 בלילה כמעט, שואפת עוד שאחטה וחושבת....
שומעת שירים של שייגעצ והבילויים.... מתלבטת האם האחרונים גאונים או מעוררי בחילה....
וחושבת....
איך נגמרה לה הילדות
אולי בעצם לא היתה...
ילדה שהתבגרה לה מהר מדיי, כותבת כמו בת 40 על חיים של בת 30 שנמשכו קצת יותר מ20....
עוד שאחטה.
עצירה. להחליף לשיר שמח יותר.
כמה ששירים לפעמים מדברים יותר טוב בשמנו,
אולי בעצם כולנו עוברים את אותם הדברים?
לכולם יש סיפור חיים. לחלקנו הסיפור קשה יותר, חלקנו אוהבים להתבכיין על הסיפור, אחרים אוהבים לשמור.
ואני אוהבת לחשוב איך יצאתי מהביצה.
כמה שטויות עשיתי... חלקן כמעט עלו לי בחיים.
אני לא חושבת צלול... הכל מעורפל.
הנה שוב הקאתי על הדף.
אז מה? לא היתה ילדות. הדובים לא יפצו על זה.
ובא לי.... עוד שאחטה... בא לי להתפרע, להשתגע, לפרוץ גבולות.
סטופ. שטויות.
למה? אולי השגרה זה דבר טוב?
בא לי לעוף... בחלומות רואה אותך גיבור על, לוקח אותי ואנחנו עפים בשמיים.... ומצילים את העולם.
אני ואתה נגד העולם.
אבל אולי כבר לא צריך להיות נגד. כבר אין אויב.
יש רק חיים. ויש אהבה...גדולה.
ועוד שאחטה... הסיגריה נגמרה.
ועכשיו, לעבודה.
