הארמון של מלכתא

הראש מסתחרר בטירוף, 

לחץ דם- פעם נמוך ופעם גבוה, 

אני מתה מעייפות, 

ועדיין... הראש מסייר ומטייל איפה שהוא לא אמור לטייל. 

תזכרי: בן זונה א' אמר ככה, בן זונה ב' הרחיב ואמר ככה... 

דאמיט, זה לא ילך. 

מחר מבחן. לא יודעת למה אני מפחדת... 

ובכל זאת, כל כך הרבה מחשבות. איך אפשר להתרכז?

בבקשה שהשעות הקרובות יעברו, פשוט יעברו. ואני אגיע לשלב הזה שאני יושבת מול מחברת הבחינה. 

בבקשה למי? 

אפשר לסמוך רק על עצמי. יש לי רק אותי. 

תמיד זאת רק אני. 

בקושי הנוראי, בחיים שעברתי ולא הייתי צריכה לעבור, במחלות, בייסורים, בכאבי הלב. 

אפשר לכעוס, ולשאול למה? למה אני חולה? למה הרופאים לא יודעים במה מדובר?

למה הבדיקה בשביל לשלול את הגידול לוקחת כ"כ הרבה זמן? 

אבל יש לי רק אותי. 

לא את התרופות, ולכן אני לא לוקחת אותן כבר יומיים. 

יש לי רק אותי. 

עכשיו להתפכח, לישון 4 שעות.. ולעוף למבחן. 

הראש מסתחרר...