אומרים שחתולים מתרגלים למקום.
היום תהיתי, אולי גם אנשים מתרגלים למקום.
וכל מקום (פיזי או רגשי) משאיר עלינו חותם.
ואני?
הייתי בכל כך הרבה מקומות....
שאפילו קשה לשייך את הדעה שלי לקטגוריה מסויימת.
מהדת נשארתי קצת שמרנית ולא פומבית,
מהדיכאון נשארו לי תובנות עמוקות מהחיים,
מהמצב הבריאותי הרופף נשאר לי ערך החיים המקודש,
מהמרדנות שלי נשארו דעות ליברליות בנוגע לאלכוהול, ליגליזציה והומואים...
אבל הכל זה ערבובה של אני.
אני לא נראית כמו דתיה, אבל מאמינה כמו כזו
אני מקללת אבל יושבת עם גב זקוף ומחזיקה נכון מזלג
אני שונאת פילוסופיה ופסיכולוגיה, אבל חושבת המון על החיים
אני מאוד ורבלית, אבל כשאני כותבת- אפילו גור לא נשאר אדיש.
אז לא...אל תקראו לי "חלק מהם" ואל תקראו לי "טיפוסית".
כי בסוף אני עוד אדרוס אתכם בשבת כשאני צועקת "שמע ישראל"....
(עכשיו כשחושבים על זה, רצח סדרתי בהתבסס על התורה יכול להיות חידוש מרענן לכל הרציחות בהשראה מהברית החדשה).
טוב, הלכתי לשלוח מייל למחלקה לטיפול בהפרעות אכילה. אני רוצה לשאול אותם למה יש לי חשק להמבורגר כל יום בשעה 2 בלילה בדיוק והוא חולף כעבור חצי שעה.
ציד השראות נעים ויום נפלא לכולם :)
