הארמון של מלכתא

לך שלא מבין רמזים- כתבתי לך לעשות משהו. ולא עשית. זה יגמר בזה שתיגמר לי הסבלנות. ואני כבר שנתיים מחפשת את אותו הרבי מלובביץ', ולא מוצאת. אתה חייב לחזור כדי שנחפש אותו יחד. וגם את הכנפיים שאבדו לי מאז. 

לך שמגרה אותי עם האסור- זה יגמר באחד משניים: או שאני אקשור אותך ואאנוס לך את הפה, או שאתה תסתום את הפה שלך ותפסיק להגיד דברים שעושים לי את זה. 

ולך, שעוד יותר לא החלטי ממני, תיסגר כבר על עצמך. ואז אני אגיד לך... "החיים כבר יפים, נשכור לנו חדר בתל-אביב ונחיה כמו גדולים..." 

שיהיו ימים שקטים. ולילות רועשים (אבל לא בשמיים).