אני כבר 11 חודשים בחל"ת אבל מי סופרת כן?
לפני שהוצאתי לחל"ת לא הכרתי כמעט את השכנים שגרים בבלוק שלי קל וחומר לא את אלה שבלוק ליד כי כל מה שידעתי זה בית-עבודה, קצת יוס וקצת חברים אחרים.
מאז החל"ת ועם כל הסגרים ניכסתי לעצמי ספסל שאליו אני יוצאת כל יום ומתיישבת שם שעות אחרי ההליכות שלי ויצא שהתחלתי להכיר אנשים שיוצאים להליכות ועוברים לידי כל יום.
למה אני מזיינת לכם את השכל אתם שואלים? או זה כי אני ממש טובה בלרדת על מה שנהיה מהישראלים עד שכמעט שכחתי כמה נפלא העם הזה יכול להיות.
פורים. ארוך השנה.
ביום חמישי שכנה אחת באה הוציאה לי צלחת על האש שהם עשו בגינה קרובה לספסל שלי ולא עזר כמה ניסיתי לסרב...אחרי חצי שעה באה שכנה אחרת עם צלחת של קרואסונים ורוגלך שהיא אפתה. עוד כמה זמן שכנה אחרת עם בקבוק של ליטר! שוקו ושק פירות וירקות. שוב לא עזרו נסיונות הסירוב שלי...
היום.
אני רק שעתיים בחוץ וכבר קיבלתי עוד צלחת של שיפודי אנטריקוט ושני משלוחי מנות. מאנשים שלא החלפתי איתם מילה עד לפני כמה חודשים והתעלמתי מקיומם.
העם שלנו...נוראי ונפלא.
לחיי העם הזה העם הזה וכמה טוב שהוא כזה. (בערך).
חג שמח!
