קורותיה של לוליינית אחת

הברכיים שלי נחבטות חזק ברצפה.

"ששש, אל תקטרי" הוא אומר כשאני פולטת "איי".

מרימה אליו ראש.

הוא רחוק ומרשים יותר מאי פעם מנקודת המבט שלי:
הרבה יותר מ - 1.90 עכשיו.
הכתפיים שלו רחבות מאי פעם.
מבטו עיניו הרציניות מסנוור אותי
ואני משפילה מבט.

בדרך למטה אני נתקלת בבליטה הענקית שלו
ומתבייתת עליה.

"תסתכלי לי בעיניים, זונה !
מה קרה? מה ראית שם, אה?
מה את רוצה ? דברי !"

"זין" אני ממלמלת בחצי שתיקה.
מדהים איך כל פעם מחדש נעלמים כל כישורי הוורבלים כלא היו מעולם.


סטירה.
חזקה, מעיפה, שורפת.

"מה, כלבה קטנה ? אני לא שומע אותך. דברי ברור! "
"זין. אני רוצה את הזין שלך" אני אומרת בקול ברור, חצי חנוק מדמעות.

שערות ראשי נאחזות בחוזקה בכף ידו והוא מצמיד את הפנים שלי לזין שלו.
הוא מעבר את הפנים שלי לאט על גבי מכנסי הג'ינס שלהם ונותן לי ליהנות מהזין הקשה שלו.

מתחילה להיאנח.

"את כזאת זונה. הנה זין, מרגישה ? "
הוא אומר ומושך חזק עוד יותר בשערי. מנחה את פני במעלה הבליטה המפוארת שלו.

"אני רוצה למצוץ לך.."
הוא צוחק.


"כאן, זונה ? אנחנו באמצע הרחוב "

איכשהו הצלחתי לשכוח שאנחנו בסמטה צדדית של אחד הרחובות המרכזיים. עוצמת הריכוז שאני מסוגלת להגיע אליה מרשימה בהחלט.
הקולות של הכביש הסואן מאוטומובילים ומכוניות פרטיות הצליחו להיבלע בשקט שלי.

"כן, בבקשה..." אני אומרת ושולחת ידיים לחגורה שלו.

"קיבלת רשות, זונה ? "
הוא תופס לי את היד בחוזקה ומקפל לי את קצוות האצבעות. אני רק מתמקדת בכמה חמה וגדולה כף היד שלו.

"אני יכולה? בבקשה.."
הוא משחרר לי את היד.

"כן, את יכולה. לפחות כך תהיי יעילה. אני בכלל לא מבין למה את קובעת איתי כשאת במחזור.
מה אני אמור לעשות איתך ? "

אני כבר לא שומעת אותו, הדברים שלו נשמעים לי כהד. רק יודעת שהוא כועס ולא מרוצה ממני.
אני לא מסוגלת לשאת את התחושה הזו.

חייבת להיות טובה, הכי טובה, להכניס הכי עמוק שאני מסוגלת, הכי רטוב שאני יכולה, לא לשכוח להשתמש בידיים,
לנגוע בביצים, בלי שיניים, לפתוח גדול, להמשיך, לא להיחנק מדי, לא לתת לרפלקס ההקאה שלי להשפיע, לעלות ולרדת,
מהר מהר, לאט, וואקום, הוא אוהב לשמוע וואקום, להמשיך במרץ, לא להתעייף, לא להפסיק, להתעלם מהדמעות.
קדימה זונה, כן זונה. בדיוק ככה.


אני לא זוכרת כמה זמן זה לקח עד שהרגשתי את הזין שלו מתנפח. הוא נכנס עמוק וגמר לי לתוך הגרון.
השתנקתי.
אבל כבר הייתי מספיק מיומנת כדי לבלוע הכל.


אוויר.
סוף סוף נושמת לרווחה. אבל לא שוכחת לנקות אותו. מלקקת ביסודיות.

"מספיק".
הוא אומר,ומכניס את הזין לתוך התחתונים השחורים שלו, נועל אותו בחזרה אל תוך הג'ינס.


אני מתרוממת בקושי, מסוחררת. מנסה לאסוף את עצמי.
מתקדמים אל מחוץ לסמטה. הוא הולך לפני. אני מדדה מאחוריו.

כשאנחנו מגיעים לרחוב הוא מתסכל לצדדים, מחפש משהו.
"הו, הנה יש שם תחנה. קו 10 נכון ? מגיע לדירה שלך ? "

אני לא מבינה.

"מה ? קו 10, כן, כן" אני אומרת.

הוא מסתכל עלי למעלה.
"תנקי את עצמך, נמרח לך האיפור.
שיהיה לך המשך ערב מהנה" הוא אומר ופונה לכיוון השני.


אני מסתכלת עליו מרחוק. הוא הרים את כובע הקפוצ'ון שלו על הראש. ספון כולו בתוך המעיל, הוא שונא את החורף.
הדמות הגדולה שלו הולכת ומתרחקת ממני.

כאב

כבד, מר, גדול עלי.


אני מתקדמת לעבר התחנה.


כאב

חד, משתק, שורף.



הברכיים שלי, הברכיים הפצועות שלי.
הן לא מחלימות לעולם.

אלמדךְ החוכמה לדעת איך להוציא "השורש" מן "המרובע"
ועל ידי החכמה הזאת תביני בהרבה מקומות
וכל מה שזכרת מן הצפייה
והוצאת האלכסון, והשיבור-
הוא קרוב מאד בעיני היודעת,
וקשה מאד ותהיי בו כסומאת
ולפי שלא כל אחת יכולה.

ויָרֻץ עלי כגיבור, רוכב ערבות
בן איש חיל חי חי
נושא כליו בערמומיות, שש אלי קרב
מלך רם ומתנשא לכל ראש
בלבוש מלכות בתוך
קריה
וירדפני ויהדפני כקש נדף.

ויקימני לו למטרה
יפרצני פֶרֶץ על פני פָרֶץ
ואחז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי
וינפנף שערות ראשי להאצביעני.
שלו הייתי ויפרפרני
מעון קודשי יקומם
ומבעד לרחמי יפלח כִּלְיוֹתַי
ויעבור עלי ויענני
והנה אני מתבוססת בדמי
לא יַחְמֹל ולא יכסה
שארית תומתי מעליו

הלומת יגון, אן אפנה לעזרה ?
זדונותיו למול פני ועיני
ותועבותיו בתוכי היו
ראשי חמרמרה מני בכי, ועל עפעפי צלמות
זעקתי המרה ותפילתי הזכה נשמעת לאין סוף
הנה בשמיים עדי, ושהדי במרומים
לא חמס בְּכַפָּי, לא עוון בגבי
נקייה מחטא ופשע

ארץ, כסי דמי
ואל יהי מקום לזעקתי
כי שנות מספר תאוותיו
זממי בו יומי ולילי
ושמחתי באנחתי ואבלי
בתפילה אתענג ומפחדו אתמוגג
וכל איברי מודים
והוא לי
מנת כּוֹסִי ביום אקרא

גם עתה, מליצת יושר אני לו
ויוכח כי אֶל-אֱלוֹהַּ גבר
ובת אדם לרעותה- רעתה.
ובאתי בשעריו בתודה
אשר פתח לי דלת ננעלת
וישר את נתיבי
ובחרתי בתורתי והלכתי בתאוותי.

גולה עמוקות, ותיק בנחמות, הדור בנפלאות
מחולל כל בקו יושר-
לך אכרע ואכף ראש וקומה
אסוף נא עונתי
שִׂימֵנִי עם עושות רצונך
הוֹרֵנִי חֻקֶּיךָ, נחני נא בְּאֹרַח הנכונה
עשה בי למען שמך.

"מרובע שווה" נקרא אם אורכו כאורך הנ"ל
"מרובע ארוך" נקרא אם אורכו יותר מרוחבו.
כזה. ידיעה.