קורותיה של לוליינית אחת

הברכיים שלי נחבטות חזק ברצפה.

"ששש, אל תקטרי" הוא אומר כשאני פולטת "איי".

מרימה אליו ראש.

הוא רחוק ומרשים יותר מאי פעם מנקודת המבט שלי:
הרבה יותר מ - 1.90 עכשיו.
הכתפיים שלו רחבות מאי פעם.
מבטו עיניו הרציניות מסנוור אותי
ואני משפילה מבט.

בדרך למטה אני נתקלת בבליטה הענקית שלו
ומתבייתת עליה.

"תסתכלי לי בעיניים, זונה !
מה קרה? מה ראית שם, אה?
מה את רוצה ? דברי !"

"זין" אני ממלמלת בחצי שתיקה.
מדהים איך כל פעם מחדש נעלמים כל כישורי הוורבלים כלא היו מעולם.


סטירה.
חזקה, מעיפה, שורפת.

"מה, כלבה קטנה ? אני לא שומע אותך. דברי ברור! "
"זין. אני רוצה את הזין שלך" אני אומרת בקול ברור, חצי חנוק מדמעות.

שערות ראשי נאחזות בחוזקה בכף ידו והוא מצמיד את הפנים שלי לזין שלו.
הוא מעבר את הפנים שלי לאט על גבי מכנסי הג'ינס שלהם ונותן לי ליהנות מהזין הקשה שלו.

מתחילה להיאנח.

"את כזאת זונה. הנה זין, מרגישה ? "
הוא אומר ומושך חזק עוד יותר בשערי. מנחה את פני במעלה הבליטה המפוארת שלו.

"אני רוצה למצוץ לך.."
הוא צוחק.


"כאן, זונה ? אנחנו באמצע הרחוב "

איכשהו הצלחתי לשכוח שאנחנו בסמטה צדדית של אחד הרחובות המרכזיים. עוצמת הריכוז שאני מסוגלת להגיע אליה מרשימה בהחלט.
הקולות של הכביש הסואן מאוטומובילים ומכוניות פרטיות הצליחו להיבלע בשקט שלי.

"כן, בבקשה..." אני אומרת ושולחת ידיים לחגורה שלו.

"קיבלת רשות, זונה ? "
הוא תופס לי את היד בחוזקה ומקפל לי את קצוות האצבעות. אני רק מתמקדת בכמה חמה וגדולה כף היד שלו.

"אני יכולה? בבקשה.."
הוא משחרר לי את היד.

"כן, את יכולה. לפחות כך תהיי יעילה. אני בכלל לא מבין למה את קובעת איתי כשאת במחזור.
מה אני אמור לעשות איתך ? "

אני כבר לא שומעת אותו, הדברים שלו נשמעים לי כהד. רק יודעת שהוא כועס ולא מרוצה ממני.
אני לא מסוגלת לשאת את התחושה הזו.

חייבת להיות טובה, הכי טובה, להכניס הכי עמוק שאני מסוגלת, הכי רטוב שאני יכולה, לא לשכוח להשתמש בידיים,
לנגוע בביצים, בלי שיניים, לפתוח גדול, להמשיך, לא להיחנק מדי, לא לתת לרפלקס ההקאה שלי להשפיע, לעלות ולרדת,
מהר מהר, לאט, וואקום, הוא אוהב לשמוע וואקום, להמשיך במרץ, לא להתעייף, לא להפסיק, להתעלם מהדמעות.
קדימה זונה, כן זונה. בדיוק ככה.


אני לא זוכרת כמה זמן זה לקח עד שהרגשתי את הזין שלו מתנפח. הוא נכנס עמוק וגמר לי לתוך הגרון.
השתנקתי.
אבל כבר הייתי מספיק מיומנת כדי לבלוע הכל.


אוויר.
סוף סוף נושמת לרווחה. אבל לא שוכחת לנקות אותו. מלקקת ביסודיות.

"מספיק".
הוא אומר,ומכניס את הזין לתוך התחתונים השחורים שלו, נועל אותו בחזרה אל תוך הג'ינס.


אני מתרוממת בקושי, מסוחררת. מנסה לאסוף את עצמי.
מתקדמים אל מחוץ לסמטה. הוא הולך לפני. אני מדדה מאחוריו.

כשאנחנו מגיעים לרחוב הוא מתסכל לצדדים, מחפש משהו.
"הו, הנה יש שם תחנה. קו 10 נכון ? מגיע לדירה שלך ? "

אני לא מבינה.

"מה ? קו 10, כן, כן" אני אומרת.

הוא מסתכל עלי למעלה.
"תנקי את עצמך, נמרח לך האיפור.
שיהיה לך המשך ערב מהנה" הוא אומר ופונה לכיוון השני.


אני מסתכלת עליו מרחוק. הוא הרים את כובע הקפוצ'ון שלו על הראש. ספון כולו בתוך המעיל, הוא שונא את החורף.
הדמות הגדולה שלו הולכת ומתרחקת ממני.

כאב

כבד, מר, גדול עלי.


אני מתקדמת לעבר התחנה.


כאב

חד, משתק, שורף.



הברכיים שלי, הברכיים הפצועות שלי.
הן לא מחלימות לעולם.