אמת

גשם זלעפות בחוץ, ברקים ורעמים

אני עומדת בתוך היכל חשוך בעל תקרות גבוהות ושנדלירים

אני בשמלה שחורה יחפה

מולי שביל נרות מטפטף שמוביל בסופו

למישהו ישוב על כס מוגבה לבוש בגלימה שחורה, פניו מכוסות למחצה.

אני צועדת צעד אחר צעד בשביל

הלב פועם בחוזקה אבל על פני חיוך

מגיעה בסוף לקצה השביל יורדת על ברכי

אתה מושיט את ידך כדי שאנשקה

מנשקת אותה ועוברת אצבע אצבע

לפתע הגלימה מעט נפתחת ואני רואה כי הגלימה היא כל לבושך.

אני רוכנת קדימה כשיידי על הריצפה פשוטות לצדדים

אתה נעמד, זהותך עדיין לא ברורה לי

אך משהו בתחושת הבטן אומרת לי שזה אתה

משהו בבטחון צעדייך, בחוזק שבשקט שלך.

אתה בוחן אותי מכף רגל ועד ראש ונעמד מולי

אתה מרים לי את הראש מהסנטר, מקים אותי על רגליי

אני עדיין לא מצליחה לראות את פנייך

מחליטה להעיז ולנסות להזיז את הברדס שמכסה חלקית את פנייך

בתנועה חדה את תופס את ידי ושם אותה מאחורי גבי

אני מצליחה לראות חצי חיוך על שפתייך

אתה מסובב אותי כך שגבי אלייך ולוחש לי

יש דברים שנועדו להיות סמויים מהעין

אתה מוביל אותי אל מושבך

ומרכין אותי עליו

עיניי מצליחות לפענח מבעד לאפלה כי זה למעשה מושב שמיועד לי

על משענות הידיים היו אזיקונים שכהרף עין ידיי היו קשורות בהם.

רגליי צמודות לרגליי הכיסא ולפתע אני מרגישה גם משהו מתהדק סביב רגליי

אני מרגישה את חום גופו לידי, את נשימותיו

ידיו עוברות על גופי, ולפתע תחושת חבטת ידו על ישבני

כך מספר פעמים לטיפה, חבטה....

עכשיו אני כבר יודעת בוודאות שזה אתה

אתה מושך את שערי לאחור תוך כדי שאתה חודר לתוכי

כל משיכה החדירה מעמיקה, האנחות מגיעות מתוכי

אתה משחרר אותי מכבליי ומקים אותי מתיישב על הכיסא

אני יושבת לרגלייך מכניסה את כל מהותך לפי

מנסה לינוק את מהותך, לטעום אותך

כשהרעב שלי גובר אתה סותר לי שלא אשכח שאתה המלך

לכל דבר יש את התזמון שלו את הקצב שלו ולי אסור להפר את הדינמיקה העדינה הזו

בסופו של דבר מהותך ניתזת עליי

וכל מה שנותר זה להישאר ישובה למרגלותייך ושתלטף את ראשי.