אמת

טוב יש אותי, ויש את מוניק שהיא אני המתגרה והסוררת, עכשיו יש עוד מישהי שהכרתי שחזרה, שצצה לה וזו זנות'לה. (ולא אין לי פיצול אישיות אלו צדדים בי)
לזונת'לה אין עקבות כמעט, היא תעשה הכל כדי לרצות והיא יוצאת ממני אחרי שמוניק סיימה את סגת המחקרים והסוררות שלה וכך זנות'לה מרגישה בנוח להיות הזונה שלך.
היה הזוי כך שהרגשתי לפתע שהיא מתעוררת לחיים, התבלבלתי, לא הבנתי מה הולך לי שם עמוק בפנים ומיד קברתי אותה חזרה.
אני מצרה על כך כי היא יודעת לחגוג ולהנות, יש לה תאבון שלא יודע שובע, היא מסוגלת לעשות כמעט הכל ולקבל כל מה שתעשה בה.
אם חשבתם שמוניק צרה צרורה אז זנות'לה הרבה יותר, היא אוהבת להיות רכוש שלך, היא אוהבת להיות צעצוע שנועד לספק אותך היא לא מעניינת את עצמה רק אתה מעניין אותה.
מדובר בצלילה אל שיכרון חושים וללכת אל האבדון.
כשקברתי אותה מיידית זה כי פחדתי, כי אני יודעת לאילו מקומות היא יכולה להגיע ואני קול השפיות קשה לי מלחמת עולם נעה לי שם בפנים קול אחד אומר תשחררי הקול השני אומר אסור.
אני רוצה ללמוד לחיות עם זנות'לה בשלום לקבל אותה בדיוק כפי שאני חיה בשלום היום עם מוניק, אני רוצה לחוות את כל מה שיש לה להוציא ממני.
אני צריכה ללמוד לכבות את הקול שאומר אסור כי אני כאן כי אני רוצה, כי אני מתמסרת, כי אני צריכה ללכת לאיבוד עם עצמי ולהיות כל מה שאני יכולה להיות.
אמרו לי שאני מחושבת מדי, שאני מנסה לשקלל כל סיטואציה וכדי באמת להיכנע צריך לכבות את הכפתור שבמוח.
אולי זנות'לה היא הפתרון כי באמת אצלה המוח מגיע במקום שלישי אחרי היצר והטירוף.