אמת

אנו צועדים לאורך קו המים ולפתע אתה נעצר...אני נצמדת אלייך ומלטפת כשלפתע אתה מסתובב ותופס את ידיי
הרי זה לא מקומי, ליזום, לתפוס פיקוד... אני רק צעצוע, כלי קיבול בידייך
אתה מצמיד את ידיי אל מאחוריי גבי ומחייך... את החיוך הממזרי והמבט הנוקב הזה אני כבר מכירה ומיד משפילה מבט יודעת ששוב הכנסתי את עצמי לצרות מנסה לחשוב על איזה משפט שנון ותוך כדי מרימה חצי מבט מלווה בהרמת גבה וחיוך ופתאום מבטך נהיה רציני.... שוב אני משפילה את מבטי, מבינה שעדיף לשתוק ומחכה למה שעומד לבוא אתה מעביר את אצבעותייך על שפתיי ומפסק אותם מעט מחדיר את אצבעך לתוך פי ואני כמו גורה בת יום שואבת את אצבעך לתוך פי ומוצצת ברעב אינסופי, כשאתה מחליט שמספיק אתה מוציא את אצבעך מפי כשקול תחנונים קל יוצא מגרוני... רבת תושייה הגורה והיא מנסה ללקק את כף ידך בתקווה שכך אצבעותייך שוב ימצאו את מקומם בפי, אך אתה מרחיק את ידך ולפתע סותר לי... אני מופתעת ומחייכת אתה משחרר את ידיי מאחורי גבי ואני במוחי חושבת האם בכך קיבלתי אישור לפעול אני מחבקת אותך ואתה נענה לחיבוקי וכך אנו עומדים בקצה החוף... אך אל תטעו אדוני חכם יותר והוא תימרן אותי כבובה...תוך כדי התחפרותי בתוכו הוא מנווט אותי לכיוון חוצץ שהיה שם ומסובב אותי אט אט עד שאני ניתקת ממנו ופני אל מול הקיר... באותה השנייה אני מתחילה לנחש מה עומד לקרות החצאית שלי עולה לה לאיטה ואתה חושף את ישבני... אתה מלטף את ישבני ואני נושמת לרווחה ובשנייה אחת ידך ניתקת מישבני אני עוצרת את נשימתי ובאותה השנייה בה ידך חובטת בישבני אני משחררת נשימה.... אני מנסה להבין האם אהבתי או שמה שלא... וכמו שאדוני קורא את מחשבותיי מיד שוב נוחתת חבטה שנייה אך הפעם אני כבר לא חושבת ומוציאה אנחה רכה... ככל שהחבטות מתגברות כך מוחי נכנס לסוג של עירפול וגניחותיי נעשות קולניות מפעם לפעם....אני משתוקקת לעוד ומבליטה את ישבני... אדוני לפתע מפסיק את חבטותיו ומלטף את ישבני אני מתחילה להתפנק ולהתקמר וכאילו באותה השנייה שהתרגלתי לטוב שוב חבטה נוספת פוגשת את ישבני....מחבטה לחבטה אני מנסה להגביר את אחיזתי בקיר מגששת כדי למצוא נקודה בה אוכל להיאחז.... אדוני נעצר, מושך בשערי תוך כדי שהוא נצמד אליי מאחור ומחבק, שומע כיצד אני מנסה להרגיע את נשימותיי, מרגיש כיצד גופי רועד כולו ממעשיו, מנשק ולפתע נעצר.... אני מחכה לעומד לבוא ומבלי לשים לב פתאום אני מרגישה אותו בתוכי, אני מתפתלת, גונחת, חוגגת...יצרנו סוג של חיבור מיוחד משלנו... אני כבר לא יכולה לעמוד בזה ומתחילה לדפוק על הקיר כשאני מגיעה לשיא יצאו ממני גניחות שלא חשבתי שאוכל להוציא עוד ממני... אדוני כנראה מכיר את גורתו התמה קצת יותר ממה שאני חושבת הוא אוסף אותי אליו, מלטף ומחבק ונותן לי ולגופי להירגע תוך כדי שאני מתחפרת בתוכו ומסניפה את ריחו... כשסופסוף אני נרגעת, אני מתיישרת ומתבוננת לתוך עיניו ששוב פעם מחייכות אליי... אני מחייכת אליו וטובעת לתוך נשיקתו.