אדם יקר לי, קרוב משפחה, נפטר היום בגיל 31 אחרי נלחם על חייו בחודש האחרון מלחמה שהיתה די אבודה מראש
לא היינו קרובים במיוחד אך משום מה יצא לנו לחלוק רגעים חשובים בחיינו
כשאני בזמנו סיפרתי לאחי שאני יוצאת עם אישה הוא נשאר כדי ללוות אותי הביתה שלא אשאר עם החוויה לבד
כשיצא מהארון הייתי שם
כשהתחתנתי הוא אירגן את סידור הפרחים "כדי שיצאו יפים כמוני" אמר
ואת הרכב עיטר כמרכבה המתאימה לנסיכה
כשפתח עסק והגעתי ביום הראשון ישבנו וצחקנו בירכנו את באי החנות ואני לפתע כל שבוע מצאתי סיבה לקנות פרחים
לילות ארוכים העברנו יחדיו בשיחות על הא ועל דא בביתו של אחי
הוא היה אחד מהחברה הטובים שיעשו הכל כדי לעשות לאחר טוב על הלב
כואבת, כואב לי על גיסתי ועל אחייני שנותרו ללא דוד וזאת שבגילם הצעיר כבר הספיקו לאבד את שני הסבים
כנראה למרות שייחלתי לנס, אלהים החליט לאסוף אותו אליו, אולי זה עדיף כי סבל, מקווה שעכשיו נח.
אני מקדישה לו את השיר הזה:
ולי קראת פרח ועיניים
אני זוכרת הייתי נשמה
רק איתך מעל ריחפתי בשמיים
פתאום נפלתי לבד לאדמה
לא נותר דבר מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט שעה, שבוע
כבר שנה כמעט והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו תגיד מדוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.
ולי קראת פרח...
החיים זרמו הכל היה קבוע
איך שרנו אז, בשני קולות בלי זעזוע
והיו לילות של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי מיתר קרוע
הייתי בגן עדן...
ולי קראת פרח..