אמת

בכניעות יש בעיה והיא רמת החשיפה הרגשית שהסאבית שמה את עצמה
הרי את אמורה להיות חשופה בפני אדונך
הכל גלוי, כל פיסה טובה ורעה בך
הכל שם והאדון שלך כמו יוצר אמור ליצור מערכים כאלו ואחרים על מנת להביא אותך למקומות אחרים טובים יותר
את מנמיכה את עצמך כדי להעלות את האחר וכמו מעגל בסופו של דבר את עצמך
רמת הפגיעות גבוהה, גבוהה מאד
הטלטלות הרגשיות רבות
התהליך החינוכי (מבוסס על מידע שליקטתי כשרק נכנסתי לעולמנו) לפעמים יוצר מצב של הנמכה מכוונת על מנת לנטרל את האגו
אך זה יוצר מצב של בין הפטיש לסדן,
את צריכה להיות חשופה מולו אך מצד שני זה נוגד את ההשרדות הטבעית שקיימת בנו.
במהלך השנים כמזו' מדופלמת מגיל צעיר פיתחתי מנגנוני שימור עצמי די הזויים למזוכיסטית
רוח לחימה, שנינויות וטכניקות התמודדות שונות ומשונות מול עצמי ואחרים הכל כדי ליצור מערכת יחסים אמביווילנטית משהו
עם המזוכיסטיות שלי.
מסכות שנכפו ואולצו עליי על מנת להתאים להגדרת הנורמטיביות של העולם יצרו דמות שהיא אני ולא אני
תמיד בשליטה, כאב זה רע, לא לחשוף חולשות וכן הלאה...
כעת צריך לתלוש לפחות חלק מהמסכות שניהיו מנת חלקי כדי להגיע אל המקום הנכסף
תהליך לא קל אבל כמו פלסטר צריך לתלוש מהר אחרת זה יהיה תהליך מייגע, אז הנה חלק מהפלסטרים
(והחלק האחר שמור לי ולאדוני):
1. אני אוהבת כאב אפילו יותר ממה שחשבתי
2. נמאס להיות בשליטה
3. נמאס מלחיות לפי תכתיבים
4. נמאס תמיד לחשוב

מזוכיסטיות היא חלק ממני ותמיד תיהיה, כנבט מושרש שמופרה ומושבח עם הזמן.