אמת

פרולוג:
זה היה ליל קיץ חם
היא הגיעה אל ביתו
יודעת שהיא חייבת להשביע את מאוויו
יודעת מה הפוטנציאל הטמון בתוכו

מערכה:
היא נכנסת מבעד לדלת הפתוחה
כל שידעה הוא שמשהו אחר עומד לקראת
היא הרגישה זאת בתוכה
היא פוסעת בצעדים קטנים מנסה לראות משהו מבעד לאפלה
לבסוף מגיעה לחדר השינה אך הוא תופס אותה מאחור בשערה
ומוביל אותה חזרה דרך המסדרון אל המטבח
הוא לא מוציא מילה אך היא שומעת היטב את נשימותיו
הוא מסובב אותה אליו ומתיישב על הדלפק שבמטבח
ומצמיד אותה אליו מעביר את ידו על פניה ותופס את צווארה בחוזקה
מוריד אותה על ברכיה בין רגליו ולאט לאט משחרר את אחיזתו מצווארה
זנות'לה כבר מבינה שהיא בצרה צרורה ומחליטה שכדי שהיא תתחיל ליזום
היא מחייכת בזדוניות וגבה אחת מתרוממת
היא מתחילה לנשק את רגלו ולעלות במעלה ירכו
הוא מקרב את ירכיו לפניה וסותר לה
"אומנם זונה טובה את, אך את מרשה לעצמך יותר מכפי שמותר לך"
זנות'לה מתיישבת על רגליה ומחליטה להמתין ולבחון את המצב מחדש
הוא נעמד מעליה, פותח את רוכסנו ומתחיל לבעול בחוזקה את פיה
היא כבר מכירה את הסיטואציה היטב ומחליטה לעת עתה להיות ילדה טובה
היא מפיקה מגרונה קולות של הנאה, יודעת היטב שזה ירגיע את המצב
הוא מוציא את זכרותו ממנה ושופך את נוזליו על פיה ושדיה
זנות'לה החליטה שהמשחק לא נגמר הוא הרשה לעצמו יותר מדי
היא נעמדת על רגליה תוך כדי שהיא בוחנת את מבטו ומנגבת בזלזול את שאריותיו
היא קולטת שהוא מתחיל להתרגז, היא מחייכת אליו
נצמדת אליו ומתפתלת מתחילה לנשק את צווארו ואז תופסת את שערו בחוזקה ומישירה מבטה אליו
הוא סותר לה בחוזקה והיא צוחקת בפניו
הוא דוחף אותה בחוזקה ממנו והיא דוחפת אותו חזרה
הוא תופס אותה חזק ולוחש לה "עכשיו באמת הסתבכת"
הוא מסובב אותה ומשליך אותה על הדלפק כשפניה נצמדים אל קור הדלפק
הוא בועל את אחוריה בחוזקה וללא כל הכנה מוקדמת היא ספק צועקת ספק גונחת
והוא צוחק ומצמיד את פניה עם ידו אל הדלפק
כשהוא גומר הוא מעמיד את זנות'לה על רגליה ומסובב אותה אליו לנשקה
זנות'לה מסובבת את פניה ומחליטה למנוע ממנו את נשיקתה והוא אוחז בלחייה בחוזקה
ואומר: " מתי כבר תביני שאת עושה מה שאני רוצה שתעשי"
זנות'לה ענתה לו: "יקירי, אל תטעה, בסופה של מערכה, תמיד אסיים כבובה על החוטים שלך."