אמת

במשך היומיים האחרונים מתנהל ביני לבין עצמי דיון קל
בנוגע לשיעור שעברתי בסופ"ש האחרון
עיקר השיעור הינו : "אדוני קובע מה ואיך ותפקידי לקבל זאת גם אם יש לי השגות בעניין" = אני רכושו של אדוני מכל המשתמע מכך...
לרובכם העניין ברור, לי ולמוניק הרבה פחות (זנות'לה ובכן היא מקרה קצת אחר)
לפני שאתחיל עם הדיון אקדים ואומר
מוניק - הרי היא הסוררת, לא מקבלת בקלות שקובעים לה עובדות
אני - צריכה בסיס לוגי ולא קביעת עמדה ללא הסבר
זנות'לה - רגילה להיות בעמדת הג'יני (כל שתבקש אדוני...)
והנה בסיס הדיון:
מוניק - אוקי, אדוני קבע עובדה ועכשיו נראה איך מערערים עובדה זו (ראו פוסט קודם את ניסיונותיה לקבל את שלה).
אני - טוב, הבנתי את ההוראה אבל למה? כ"כ כיף עכשיו אולי בכל זאת.
זנות'לה - באסה, לא הוגן אבל זה רצונו של אדוני וכך יהיה.
מדוע הדיון הזה נערך? (למען השם את נשלטת, רכוש אדונך מה לעזעזל נסגר איתך 😄 )
בתור מישהי שלא מכירה את המונח "את לא תקבלי את מה שאת רוצה", בתור מישהי שתמיד השיגה את מה שרצתה
גם אם זה היה כרוך בלערוך תימרונים כאלו ואחרים הוא מונח זר לחלוטין וכמי שרגילה כשמציבים לה אתגר להענות לו,
התפיסה הבסיסית של לא לראות זאת כאתגר אלא כעובדה, בעייתי לה מאד.
אחד מהרגעים הקשים ביותר היה להרפות מהניסיונות לתמרן ופשוט לקבל את העובדה שאדוני הציב לי.
מוניק בעטה וצרחה בתוכי - את רצינית, עד היום לא קם הגבר שיציב לך עובדה ואת פשוט תחייכי ותקבלי את זה... בואי שכחת
מי את, לפחות תכנעי לאחר מלחמה הגונה מה זה היה השני ניסיונות הללו, הם רק ההתחלה ועכשיו את מוותרת.
ואני מנסה להשקיט את קולה ואומרת לא, אדוני קובע פה לא את, תחיי עם זה כבר.
מאד לא פשוט למישהי כמוני להרפות ולא להתמרד, לא למצוא פרצות בחוק על מנת לקבל את שלי.
מוניק היא צד מאד דומיננטי בי שאוהב להתריס ולבחון את הגבולות כל כך
והמלחמה איתה לא קלה כלל וכלל,
היא נהנית ממשחק המוחות כל כך שקשה לה להרפות
היא נהנית לבדוק איך היא שוברת את החוקים, איך היא מאתגרת אותו
לראות איך הוא מכניע אותה לבסוף ולדעת שלפחות היא ניסתה.
ולעומתה, אני נהנית ממרותו של אדוני
נהנית לראות איך כשאני מפנימה את מעשיו הוא מרוצה ממני
מרוצה כמו ילדה קטנה שקיבלה ציון גבוה בבחינה כל פעם שמצליחה לא לסטות ממקומי ולקבל את אישורו של אדוני
המזל שלי הוא שאדוני סבלן ונהנה לחנך את הסוררת שבי גם כשהיא לא כל כך ממושמעת
ושבסופו של יום אני מפנימה את מקומי מול אדוני - אני רכוש, צעצוע בידיים שלו והוא הבעלים שלי לעשות בי ככל העולה ברוחו.