אמת

כחלק מחשבון הנפש שלי עברתי על הבלוג שמהווה סוג של יומן מסע עבורי שפה אני כותבת על כל הדברים שלא אוכל לעלות במקום אחר אומנם לפעמים הדברים שאני כותבת פה נתפסים באור שגוי אך מרגישה שחייבת את זה, את המקום להוקיר 14 שנה מחיי כחלק מחשבון הנפש ואת זו שהקדישה לי אותם (וחשוב לי לציין כאן קבל עם ועדה אני לא לסבית כיום, וגם אז לא, פשוט היתה היא ציפור נדירה שנתנה לי את נשמתה וחברנו יחד) : היא הגיעה אל חיי במפתיע, הכרתי אותה דרך חברה היא היתה טום בוי שכזו שעם כל המרדנות שבה לא ידעתי שהיא תיהיה האדם שאני הולכת להתבגר איתו במהלך ה - 14 שנה הבאים. כשהתחלנו את דרכנו כזוג היא היתה הרבה יותר החלטית ממני היא אחרי 3 חוד' הוציאה טבעת אירוסין ואמרה את אולי לא יודעת את זה אבל יום אחד את תיהיי אישתי... אני ביטלתי את הודעתה שאין לדעת ושהיא יודעת שאני בקשר עם מישהו למרות שאני איתה (אם מישהו היה מספר לי באותה נקודת זמן עד כמה היא צדקה הייתי אומרת לו שהוא שוגה באשליות). היא עברה איתי הרבה שנים קשות, היא נלחמה בי עם כל המפלצות שהיו לי שם בפנים הרבה פעמים היא היתה מתיישבת מולי ואומרת עוד כמה זמן נמשיך ככה את לא מבינה שאני לא מתייאשת. היא ישבה לצידי 3 שנים בבי"ח כשאבי חלה בסרטן ועשתה את כל ההתאמות כדי שאוכל לתת מעצמי עבור זה. היה בה תום מסויים, טוב לב ויכולת הענקה מדהימים שאף פעם לא ראיתי אצל אף אחד אחר. גם אני לאט לאט שיחררתי אותה ממקומות החוסר בטחון שלה וממכאוביה, לימדתי אותה שכבוד מקבלים רק כשאתה מכבד את עצמך, בניתי לה נתיב שתוכל להיות כל מה שתרצה גם כשלא תמיד ראתה את המטרה, לימדתי אותה להעריך את עצמה, לאהוב את עצמה, לקחת אחראיות על הבחירות שלה, להתבגר. היא הגנה עליי בחירוף נפש מפני הכל, מפני עצמי, מפני הסובבים ומפני הכל. היא לאט לאט ניטרלה את מוניק, הבינה שמוניק בתקופתו היתה דמות נטולת אנושיות, בשר תותחים שלא מביעה רגשות, שלא נותנת לשום דבר לחדור היא לימדה אותי: שזה בסדר להרגיש שזה בסדר לכאוב שזה בסדר שמכאיבים לך לפעמים כי ככה מתנהלות מערכות יחסים אנושיות שזה בסדר לתת ולא לפחד להיפגע שזה בסדר לבכות ושתמיד היא תיהיה שם לאחות את השברים אם משהו ישתבש היא נתנה לי את רשת הבטחון לחזור להיות אנושית. בשנה ה - 12 הכל השתבש, מערכת היחסים שהוגדרה בפי חברינו כאהבה הכי גדולה שהם אי פעם ראו החלה להתמוסס שנים של התמודדויות עם חיים לא פשוטים, עייפות ונסיבות גרמו לשנינו להפסיק לתחזק אחת את השניה ולכן למעשה גם הקשר נגמר. כשנפרדנו לא יכלתי לתת לה את הבמה כי כעסתי, כי נפגעתי, כי הבטחון נלקח ממני, כי אהבתי אבל עכשיו כן.... תודה לך יפתי על שנים של אושר על שעזרת לי לפתח את עצמי שבזכותך הפסקתי לפחד להיפגע שבזכותך הפכתי לאדם טוב יותר ושלם יותר על סבלנותך כלפיי על אהבת אין קץ שהענקת לי ועל כך שלמרות כל מה שהיה את עדיין מוכנה להגן עליי (והוכחת זאת בשבוע האחרון) , כמו חייל שעומד על המשמר לא כי אי פעם נחזור אלא כי עמדת במילתך לכל אורך הקשר וגם לאחר פרידה כמו שאמרת: תמיד אגן עלייך, תמיד תיהיי אהבת חיי, האישה שלימדה וטיפחה אותי ולא אתן לאיש להרע לך לא משנה מתי ולא משנה כמה זמן יעבור תמיד תיהיי האישה שנתנה לי הכל. אז תודה לך שהפכת אותי למי שאני היום - לאנושית 😄 לא כועסת יותר ולא נוטרת רק מנציחה את ה - 14 שנים המדהימות שהיו לי בחיי.