למה כל כך קשה לכבד את הבקשות שלי
אני באמת משתדלת שלא יהיו לי יותר מדי
אני באמת משתדלת להסתכל על כל הצדדים
ולבחון כל בקשה כל דבר מכל זוית אפשרית
לפני שאני מבקשת אפילו.
ההוגנות מאד חשובה לי וגם ההדדיות
אז למה כשאני כבר מבקשת זה כ"כ קשה.
למה צריך להתעקש לדחוף לי דברים לגרון (ולא לא בדרך שאתם חושבים)
כשאני אומרת מראש שאני לא רוצה, שזה לא מתאים
אפילו דואגת לנמק ולהסביר את כל השיקולים והמחשבה מאחורי הבקשה.
כבר כל כך הרבה דברים שהתבקשתי אליהם קיבלתי גם כשלא רציתי וגם כשלא התאים
אז למה ההתעקשות הזו על לשים אותי במקום הזה שלא טוב לי איתו.
תמיד הצהרתי שאני אדם של עקרונות ושל מעמד,
תמיד אמרתי מה אני רוצה ולאן אני חותרת
תמיד כיבדתי רצונות ובקשות וגם כשלא הסכמתי או התאים לי כיבדתי וניסיתי
אז למה לי לא מגיע את אותו היחס.
למה לעשות דברים שיגרמו לי אי נוחות ועוד כגורם הפתעה
במיוחד שהפתעות מסוג אלה אף פעם לא גורמות לי להיות אדם מבין וסימפטי אלא להפך.
למה תמיד לדחוף אותי לפינה ואז להתפלא על התוצאה או לחלופין להתפלא על תגובתי.
מוניק אף פעם לא היתה בובת הפעלה זו היתה אחת ההצהרות הראשוניות שלה
היא אדם בזכות עצמו, עם השקפת עולם משל עצמה
והיא ממש לא אוהבת שמעמידים אותה במבחן
אם רק היו מבינים כמה המעשים האלו בוחנים את סבלנותה
עד כמה זה גורם לה להירתע, עד כמה זה פוגע בה
במיוחד לאור כל מה שהיא נתנה ונותנת.
תמיד מצפים ממנה לסכן את הכל
לקחת את הריזיקות מבלי לקבל בטחונות
אבל כשזה הפוך היא צריכה להבין והיא צריכה לקבל
ובקשותיה מוגזמות וחסרות כל ביסוס.
מוניק עייפה מלנסות להסביר את עצמה
עייפה מכך שלא מכבדים את בקשותיה
ואפילו לא מכבדים אותה מספיק כדי לומר שהבקשה לא מקובלת
אלא גורמים לה להבין את זה בהפתעה
ואז היא נשאלת מדוע היא מגיבה כפי שהיא מגיבה.
