הפעם הראשונה שסיפרתי לחבר ונילי שלי על נטיותי ה- BDSM--יות התגובה שלו היתה קשה מאוד...
תקופה ארוכה פחדתי לספר לעוד חברים על מי אני ומה אני,,,
שיר שמאוד התחברתי אליו בזמנו היה :
" אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים
אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים
אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה
אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים
אנחנו זן נדיר... "
אז לכל אלו שעוד לא יצאו מהארון - המלצה שלי היא שמי שלא מקבל את מי שאתם כנראה לא באמת החבר האמיתי שלכם....
אל תפחדו להביע את עצמכם ... אתם יפים... מדהימים ... והכי חשוב אתם ... אתם !!!
אז אל תתכחשו לעצמכם ואל תפחדו מהצל של עצמכם ...
לפני 20 שנים. 31 באוקטובר 2004 בשעה 22:49
