הגענו לחדר הקטן אחרי נסיעה ארוכה מלאת שיח מעניין, מלא צחוקים וכייף ואחרי שהייה של כמה שעות בים הדרומי הנפלא הזה שלנו.
נכנסתי להתקלח והוא מיד אחרי.
בזמן שהיה במקלחת, בדקתי את שקית ה"כל טוב" שהוא מילא לבקשתי ב"דברים שאתה חושב שארצה".
בשקית היו 4 כלי משחית בינהם שוט גומי קטן, קיין עבה ופליקר קטן ואכזרי.
כשהוא יצא מהמקלחת, הייתי באמצע קריאה של בלוג מעניין ושיתפתי אותו במחשבותיי. הוא השתרע על המיטה, עייף מהנסיעה הארוכה.
אני יודעת שהוא חשב על שינה של כמה שעות לצבור כוחות לפני הערב.
אבל רגע לפני שאנחנו מתכבלים לנו ושוקעים בשינה אמרתי: על 4 עם הישבן אלי וראש למטה.
ראיתי את ההפתעה על פניו אבל הוא ביצע את דבריי.
התחלתי עם שני כלי משחית שעשו רעש. בד"כ אין לי בעיה עם רעש אבל אתם יודעים... מלון קטן, קירות דקים וכו'
אחרי שהאדמתי מעט את ישבנו עברתי לחביבים עלי יותר .
הם "נושכים" כהגדרתו.
אני אוהבת נושכים. הם משאירים אחריהם את מעשה ידי להתפאר בסימנים אדומים, ברורים ויפים.
כשראיתי שקצת קשה לו להשאר בעמדת הכלבלב, העמדתי אותו עם הפנים אלי ובין המילים והשאלות ששאלתי אותו, הצלפתי בו עם הפליקר על הפטמות, הביצים והזין.
אלה השאירו סימנים נפלאים שגרמו לי לזרוח.
אני - עליו!
במלא הדרי
כמה שזה יפה!!!
ידעתי שסימנים אלה יאריכו חיים יותר מאלה על ישבנו (כבר אמרנו שיש לו ישבן ביוני שמוחק את הסימנים כלא היו אחרי כמה שעות?)
למחרת שבנו לים. הייתי בטוחה שהוא יישאר עם חולצה אבל הוא הפתיע אותי והסיר אותה.
הלך, בגאווה, נושא את הסימנים שהשארתי בו יום קודם.
ואני, כולי מלאת אהבה לאיש הזה שמבין
לאיש הזה שמראה לכל מי שיביט את ציורי
לגבר הזה, שיודע להכיל אותי מבפנים החוצה.
אחחחח כמה אני אוהבת להכאיב לו ויותר אוהבת לראות כמה הוא אוהב את זה.