סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משהו ממני

לפני 8 שנים. 18 בספטמבר 2016 בשעה 7:37

הגענו לחדר הקטן אחרי נסיעה ארוכה מלאת שיח מעניין, מלא צחוקים וכייף ואחרי שהייה של כמה שעות בים הדרומי הנפלא הזה שלנו.

נכנסתי להתקלח והוא מיד אחרי.

בזמן שהיה במקלחת, בדקתי את שקית ה"כל טוב" שהוא מילא לבקשתי ב"דברים שאתה חושב שארצה".

בשקית היו 4 כלי משחית בינהם שוט גומי קטן, קיין עבה ופליקר קטן ואכזרי.

כשהוא יצא מהמקלחת, הייתי באמצע קריאה של בלוג מעניין ושיתפתי אותו במחשבותיי. הוא השתרע על המיטה, עייף מהנסיעה הארוכה.

אני יודעת שהוא חשב על שינה של כמה שעות לצבור כוחות לפני הערב. 

אבל רגע לפני שאנחנו מתכבלים לנו ושוקעים בשינה אמרתי: על 4 עם הישבן אלי וראש למטה.

ראיתי את ההפתעה על פניו אבל הוא ביצע את דבריי.

התחלתי עם שני כלי משחית שעשו רעש. בד"כ אין לי בעיה עם רעש אבל אתם יודעים... מלון קטן, קירות דקים וכו'

אחרי שהאדמתי מעט את ישבנו עברתי לחביבים עלי יותר .

הם "נושכים" כהגדרתו. 

אני אוהבת נושכים. הם משאירים אחריהם את מעשה ידי להתפאר בסימנים אדומים, ברורים ויפים.

כשראיתי שקצת קשה לו להשאר בעמדת הכלבלב, העמדתי אותו עם הפנים אלי ובין המילים והשאלות ששאלתי אותו, הצלפתי בו עם הפליקר על הפטמות, הביצים והזין.

אלה השאירו סימנים נפלאים שגרמו לי לזרוח.

אני - עליו!

במלא הדרי 

כמה שזה יפה!!!

ידעתי שסימנים אלה יאריכו חיים יותר מאלה על ישבנו (כבר אמרנו שיש לו ישבן ביוני שמוחק את הסימנים כלא היו אחרי כמה שעות?)

למחרת שבנו לים. הייתי בטוחה שהוא יישאר עם חולצה אבל הוא הפתיע אותי והסיר אותה.

הלך, בגאווה, נושא את הסימנים שהשארתי בו יום קודם.

ואני, כולי מלאת אהבה לאיש הזה שמבין 

לאיש הזה שמראה לכל מי שיביט את ציורי

לגבר הזה, שיודע להכיל אותי מבפנים החוצה.

אחחחח כמה אני אוהבת להכאיב לו ויותר אוהבת לראות כמה הוא אוהב את זה.

 

לפני 8 שנים. 18 ביוני 2016 בשעה 17:20

עוד לפני שהשעון צלצל התעוררתי והושטתי יד לצידה השני של המיטה

חיוך התפשט על פני כשהרגשתי את הגוף החם לצידי.

בשניה בה נגעה בו ידי, הוא גנח בקול כמעט בלתי נשמע והתקרב אלי.

הסתובבתי, שמתי ראשי על חזהו והתחלתי ללטף את הגוף הערום שלצידי

יד אחת על החזה, מתעכבת על הפיטמות, מלטפת ושורטת קלות

עם היד השניה ליטפתי את תחתית הביצים, בסיס הזין ועליתי למשולש החלק מעליו.

הגניחות של הגוף החם שלצידי הפכו תכופות וקצת יותר קוליות, הנשימות הפכו חדות יותר.

כל חושיו התחדדו כמו גם גופו שנמתח וכאילו התכונן לעומד להגיע.

הזין שלו החל להעמד תוך ליטופים קלים ומכות קלות ומדוייקות בביצים, בשילוב עם ליקוק פיטמה אחת וצביטה קלילה של השניה.

ביד אחת הורדתי את התחתון והתגלגתי עליו

כיוונתי את הזין שלו לתוכי ונעצתי אותי עליו

לאט

לאט

עד הסוף

עיניו שנפערו הבהירו לי שהוא לא ציפה לזה ושהוא מוצף 

עליתי וירדתי פעם אחת 

נשמעה מפיו אזהרה - "אני עומד לגמור. תעצרי"

ירדתי ממנו באחת.

הוא נשם נשימה אחת חדה, עמוקה וקולנית

מתאפק שלא לפלוט ולאכזב אותי.

הוא יודע שאסור לו לגמור.

חיכיתי מספר דקות שיירגע, שיעבור הרגע הקריטי

וטיפסתי עליו שוב

התיישבתי על הזין שאני כל כך אוהבת להרגיש

תוך השמעת קול עונג שברח משפתיי

עיניי נעצמו וראשי נזרק אחורה

הרגשתי כל מילימטר חודר אלי פנימה

ראיתי אותו נדרך, לא נושם

פתחתי עיניים לראות את עיניו עצומות

לא מסתכל עלי כדי לא להעצים את העונג, כדי להשיג יותר שליטה

התכופפתי אליו, ידיים בצידי ראשו

הרמתי אגן והורדתי עליו שנית, מחדירה את הזין שלו אלי כל פעם יותר עמוק

כל פעם למקום חם יותר ורטוב יותר

לראות אותו ככה, ללא שליטה, מחרמן אותי מאד

שוב הרמתי אגן והתכוונתי לרדת כששמעתי "לא לזוז! אני לא יכול להחזיק"

קמתי ממני בהפגנתיות ובמהירות כדי לראות את האורגזמה ההרוסה שהציפה אותו

ואת הניסיון הכושל שלו לעצור אותה.

חייכתי

הוא לא עומד בפני הכוס שלי

כל כך הרבה שנים אחרי והכוס שלי עדיין מביס אותו בכל פעם

איך אפשר לא לחייך?

איזה בוקר נפלא

 

לפני 9 שנים. 22 בספטמבר 2015 בשעה 12:44

כשנכנסתי לחדר, הוא כבר חיכה לי על 4 במיטה, ישבן פעור מביט אלי

חייכתי. איזו קבלת פנים נפלאה.

אני משערת שהוא ציפה שאפתח אותו, אחדיר לו אצבע או שתיים או ארבע,

או שאבחר בדילדו לזיין אותו.

אבל אני בחרתי אחרת.

אף פעם לא נמאס לי לראות ישבן רעב שמחכה לי

מוכן לכל שאבחר, כאב או עונג, או שילוב

האמת היא שתמיד יש שילוב: לעיתים קרובות השילוב הוא כאב שלו ועונג שלי.

זה שילוב נפלא בעיני. מרנין משהו.

בחרתי בקיין החדש שהוא קנה לי ליום ההולדת, שהיה חודש שעבר.

הקיין הוא שיא הטכנולוגיה, מהחומר הכי חדשני עם ידית מהממת.

ניסיתי לקחת את זה לאט.

אתם יודעים, בהדרגה.

אבל מה לי ולהדרגה? זה משעמם!

אז דילגתי לי באלגנטיות על כמה שלבי חימום (אני בטוחה שהוא לא שם לב....)

הוספתי סימני ציפורניים על הישבן, ירכיים וגב

והקפצתי את הקיין על ישבנו החשוף ועל החיבור עם הירכיים האחוריות.

השילוב של הציפורניים והצלפות הקיין נתנו את אותותיהם והוא החל מתפתל על המיטה.

ניצלתי כל הרמת רגל של כאב להצלפה בכף רגלו, תזכורת לבקשתי לא להפריע לי.

ליטפתי את אדמומיות ישבנו ושרטתי בכל נסיגת יד

הוא קפץ וגנח ואני התענגתי

סיימנו את הערב במיטה, במה שאני קוראת לו: הסקס שלו – D&T מוטרף

חצי שעה של גירוי שהסתיימה באורגזמה הרוסה ובלתי נשלטת.

 

כמה כייף להיכנס לקבלת פנים כזו

אף פעם אי אפשר לצפות לאן זה ילך ואיך זה ייגמר

לפני 9 שנים. 30 בדצמבר 2014 בשעה 22:02

פתאום הכל התבהר 
כאילו נמצאה חתיכה נוספת, חשובה לפאזל שהוא אנחנו, לפאזל שהוא המקום הנשלט שלו וכל התמונה שאנחנו מרכיבים כמעט 3 שנים לאט ובזהירות התבהרה.
המבט שיש לו בעיניים בכל פעם שהוא מסתכל עלי
השפתיים שנפרדות כשהוא כורע לרגלי ומנשק את גב ידי
אין התחכמויות שלא לצורך
אין נסיונות לברוח מה''נמוך''
פתאום מצאתי שהוא מוכן
פתאום הוא היה שם, כנוע, מבקש, מבין, צריך
רוצה לרצות, לתת את כולו לי, להיות הכי טוב עבורי.


ואני שלמה.
רגוע לי בפנים, הזן הטוב ביותר של הגשמה עצמית, האני האמיתי שיש לו מקום, השולטת שבי שמרימה את ראשה בגאווה אל מול הנשלט הכי מושלם בעולם עבורה.
והוא שלי.
והוא רוצה להיות הכי נכון לי, הכי שרותי, הכי מעניק והכי אוהב שאפשר.
שקט לי בלב, בנשמה, בבטן.


וזה לא שהיה רע קודם. אדרבה.
אבל בשבועות האחרונים נפתח לו חלון
ודרכו אני חווה איתו קשר שאין בו אגו
התמסרות ללא שאלות
כניעה שלמה לרצונותיי עד כמה שיהיו קיצונים, כואבים או מגרים
הצורך שלו להיות הכי נכון לי שולח לי גלים של רוגע, מניח את היסודות לשלב הבא.

ואני שלו
אתה אהובי, בן זוגי והנשלט המושלם שלי
ואם תמשיך בדרך הנפלאה בה התחלת ללכת, אוביל אותנו לעולמות נפלאים וגבוהים, כאלה שאולי העזת רק לפנטז עליהם.
אבל בעצם, אם אצטט אותך, הגשמתי את כל הפנטזיות שהיו לך.
למה שההמשך יהיה שונה? 

 

תן לי את כולך עד כמה שניתן

סמוך עלי שאשמור עליך מכל רע

אהוב אותי בכל מאודך 

והמשך להתקדם לבלתי נמנע

אלי

 

 

לפני 10 שנים. 30 ביוני 2014 בשעה 20:44

הפעם אני גאה ומרוגשת מהפוסט שכתב לי ארנבי

אין ספק - זכיתי בארנב המאה!!

אתם מוזמנים

http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=428343&blog_id=64142

 

ורק שלא תגידו שאני לא נחמדה..... :)

                      

לפני 10 שנים. 14 ביוני 2014 בשעה 9:16

אני אוהבת שהזין שלי מכולב

הוא הכי יפה כשהוא מקושט במתכת שעוטפת אותו

הוא עוד יותר יפה בעיני, כשמתכת נוספת חודרת אותו מקדימה,

והגניחות/ אנקות/ נשימות כבדות עולות באוזני כשהסאונד מוצא את דרכו עמוק פנימה.

לאחרונה הוא מכולב יותר ויותר

בעיני זו הדרך הנכונה, האמיתית, השלמה בה הוא צריך להיות.

כן, יש זמנים יוצאי דופן אבל בשאר הזמן, הוא צריך להיות מכולב.

הוא צריך ללבוש את התכשיט שהענקתי לו

הוא צריך ללבוש אותו בגאווה על שיש לו עבור מי להתכלב

שיש לו שולטת, מלאה מהמכולב שלה, שמסתובב לו בין אנשים,

כולו שלה

כל האי נוחות שלו - עבורה

כל ישיבה וקימה הוא עושה כשהיא איתו

כל כאב של צביטה מהמתכת הוא מעניק לה

ככה הוא הכי יפה בשבילי

ככה הוא הכי שלם עבורו

 

שאר התמונות בגלריה

לפני 10 שנים. 6 ביוני 2014 בשעה 21:09

פוסט בהתאם ייכתב בהמשך

תהנו

לפני 10 שנים. 2 ביוני 2014 בשעה 9:20

זה נותן משמעות לברור לכאורה

אמנם אני לא נמצאת שם באמת

אבל הידיעה שהזין שלי סגור בתוך כלובון מתכת,

מרטיטה אותי מבפנים החוצה.

כשאני באמת חושבת על זה, על אי הנוחות שלך, על ההקרבה שלך, על המודעות התמידית בה אתה נמצא, על הנוכחות הכמעט פיזית שלי בין רגליך,

אני נוזלת

אני מרגישה טיפות טיפות של נוזל שזולגות בין רגליי לתחתון

עובר בי גל של גאווה בבטן,

ראש שמורם לפתע מעלה

וחיוך שחולף על פניי, טומן סוד

רק אני ואתה יודעים מה אתה באמת לובש מתחת לתחפושת –

אתה שלי, הנשלט שלי, המכולב שלי.

אני אוהבת לדעת שאתה מסתובב שם, ברחבי הארץ,

לובש אותי

כואב אותי

מרגיש אותי

חי אותי

לפני 10 שנים. 1 ביוני 2014 בשעה 18:45

התוצאות של הפמדום הנפלא של אלכסיי שהיה ב 30.5

מזמן לא היה פמדום עם כל כך הרבה עשייה 

אני מאד נהנתי

והתוצאות מדגמית בגלריה שלי

 

לפני 10 שנים. 24 במאי 2014 בשעה 19:14