שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

משהו ממני

לפני 10 שנים. 4 באפריל 2014 בשעה 17:29

לפעמים פשוט בא לי לתת

אני צריכה להרגיש כאב

לפעמים אני מושית

אני צריכה חיבוק, עטיפת גוף

לפעמים אני צריכה לזיין

להשכיב אותו על הגב, להרים לו את הרגליים ולפתוח אותו בחוזקה

לפעמים בא לי לטזר

אני מלטפת את הזין שלו, משפשפת, סופרת ומפסיקה. ושוב. ושוב. ושוב.

לפעמים בא לי לגמור חזק

אני נשכבת על המיטה ומורה לו לעבוד

 

שלשום רציתי להכאיב

להצליף במגוון מקלות קיין, להשאיר את הקווים הישרים והיפים האלה על ישבנו

קווים שמקבלים נפח בתוך שניות ורגע ההצלפה, קווים שאני אוהבת להעביר עליהם אצבע ויד

לראות אותו מתפתל, מחפש לאן לברוח, איך להפסיק את מטר ההצלפות לכמה שניות,

רציתי לשמוע את צליל הקיין מרגע ההנפה ועד הרגע שהוא נוחת על ישבנו האדום

הצליל הממכר הזה, של אויר שנחתך על ידי מקל דקיק

רציתי להכאיב לו כדי להתמלא

הייתי צריכה לצייר עליו כדי להרגע

ונהניתי מאד מהתוצאה

אתם מוזמנים להתרשם כמוני מהתוצאה בגלריה

אפרסקית - התרשמתי בהחלט, אכן אומנות לשמה. מתישהו צריכה להיות תערוכה לזה (:

אגב התמונות של הגמירה הרוסה נחרטו בראשי עוד בפעם הראשונה שראיתי אותן לפני כמה חודשים. נפלאות גם כן, ללא ספק חשים בהן את התיסכול של האובייקט ;)
לפני 10 שנים
גבירה רומנטית​(שולטת){arnavi} - תודה רבה לך
איזו תגובה כייפית
אני בהחלט חושבת לקיים תערוכה שכזו....
:-)
לפני 10 שנים
באקט{F.L} תמונות. -

אכן,
תמונות....


לפני 10 שנים
גבירה רומנטית​(שולטת){arnavi} - תודה באקט
אבל.....זהו?
לפני 10 שנים
באקט{F.L} -
זהו ?
זה אף פעם לא זהו.
אבל לפעמים, שתיקה, זו התגובה הטובה ביותר,
במיוחד, כשהתחת שלך בסכנה. ( :

לפני 10 שנים
שירהפרבר​(אחרת) - נשמע אדיר. איזה כייך לך שמצאת לא רק אחד אלא שניים...
לפני 10 שנים
שומר נגיעה​(נשלט) - למה את לא כותבת עוד? את מדהימה בכל קנה מידה!
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י