לפני 10 שנים. 15 בנובמבר 2014 בשעה 23:39
בעיניים עצומות,
אני מוביל אותך,
יד ביד, אל הלא נודע.
פוסע לאיטי מוביל את דרכנו.
צעד צעד, שעל שעל,
מעביר אותך מעל מכשול,
מגונן עלייך בגופי.
מחבק את גופך העירום, עליו אני אחראי.
המסלול לא נוח,
והקור נותן את אותותיו,
אבל את לא מתלוננת.
את כבר מזמן נתת לי את אמונך, את עצמך.
אני מבקש ממך לעצור,
את עוצרת ואני עוזב
את אחיזת ידך, צועד הרחק ממך.
מסתובב, נעצר. מתיישב. מוחא כף ואת בתגובה יורדת על 6.
אני מתחיל לקרוא לך,
את זוחלת, מתקרבת בעקבות הקול,
ברכייך משתפשפות בקרקע, אך את מגיעה.
וכשאת שוב בין ידיי, אני מלטף את פנייך, נושק לך ומכניס אותך אל חיקי.