אבחנות לא מקוריות

שלגי - אבל מידי פעם מגיע אחד שאומר: "ההפסד כולו שלי" - וואללה כאלה שווה לבדוק :-)

מאו​(שולטת) - את חושבת? בעיני זה אותו דבר, רק בצד השני.
כמו הפאתטים שפותחים הודעה ראשונה ב"מלכתי" או "שפחונת", אלה מילים שלוקחות הרבה מדי כמובן מאליו
לדעתי :))

שלגי - ממש לא, זה סוג של נימוס בסיסי בעיני. ג'נטלמניות אולי.
הרי כבר אמרת לא...

מאו​(שולטת) - תראי, מצד אחד זה סוג של פרגון ומחמאה, אני רואה איפה זה נתפס כמחמאה אם מישהו רואה בזה שלא הכיר אותך הפסד בשבילו
אבל אני לא אוהבת להתנהל בתחושה של הפסד
מאף כיוון.
אני לא יודעת למה זה נימוס בסיסי, מה הקשר לנימוס?
למה בכלל להכניס רווח והפסד למשוואה
אפשר להסתפק במשהו כמו, "אוקיי, בהצלחה"
בכל מקרה זה הרהור שעלה אצלי כי שומעת על ההפסד הזה די הרבה :-) וחשבתי שאם הייתי מתייחסת לכל מה שלא קרה כ"הפסד" הייתי מתוסכלת מאד

איש אחר​(אחר) - לא רוצה להיפגש? הרווח כולו שלי :)

(סתאם, נעמת לי מאד, והרווחתי יותר מחצי מליון)

מאו​(שולטת) - :-)

מד ו י ק - תלוי לאיזה הפסד הוא התכוון. אם התכוון להפסד של הזדמנות למשהו איתו, אז זה נכון. כי ההזדמנות כן היתה שלך וויתרת עליה. ולא, אני לא מתחכם. מדייק.

מאו​(שולטת) - דע לך, שאני מצטערת עבור אנשים שהאופי שלהם מכתיב אבל על ה ז ד מ נ ו י ו ת.
החיים מספקים לנו די והותר זמן לסבול בשל משגים.
לא צריך להוסיף לזה.
אגב - לדעתי הזדמנות להכיר אדם אינה דבר שניתן לכמת במונחי רווח והפסד. וגם אני לא מתחכמת

מד ו י ק - לא ממש הבנתי את החלק הראשון אבל לגבי האחרון אז נכון שאי אפשר ממש לכמת, אבל עדיין אפשר להסתכל על זה כעל סולם רווח רק בשביל ההשוואה.

מאו​(שולטת) - אקצר: אני שוות נפש כלפי "אובדן של הזדמנות לקשר" עם מישהו.
צר לי על כל אישה שדברים כאלה מדכאים אותה,
כשיש לה בוודאות די סיבות להתאבל על משגים שעשתה בקשרים שכן עשתה.
מגדלים באוויר הם לא בריאים. בשום דרך שתסתכל עליהם

מד ו י ק - אני מסכים איתך שאין מה להשוות בין שני הלאבד. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא אם אפשר בכלל להשתמש במלה לאבד והתשובה היא שכן.

מאו​(שולטת) - אני מייחסת חשיבות גדולה מאד למילים.
אובדן בעיני היא מילה גדולה ולא משתמשת בה לשווא.
אם לא מדובר בחפץ פיזי או במוות, לעולם אינני משתמשת בה בנסיבות של "מה היה אילו"
אבל זאת אני
וצדיק באמונתו יחיה
אולי גם אתה צדיק, מי יודע
(:

מד ו י ק - אני צדיק כתמר.
ולפחות ציטטת נכון את הפתגם.

מאו​(שולטת) - נו, איך אפשר לומר איש באמונתו יחיה, כאשר ידוע שאותו האיש נצלב?
לולז

מד ו י ק - איך יכול להיות שאותו האיש היה האיש מהפתגם המעוות אם הפתגם הזה עוות רק במאה האחרונה?
ואי אפשר לומר איש באמונתו יחיה, היות ויש מספיק עבריינים שאם יחיו באמונתם - אנחנו לא נחיה.

מאו​(שולטת) - נו, צחקתי.
אתה יודע, כשאומרים "אותו האיש" רק הוא עולה על דעתי, מי עולה על דעתך?

מד ו י ק - אם כבר, אז עדיף משה רבינו.
הצלוב מבחינתי קריקטורה בלבד.

מאו​(שולטת) - ((:
כולם בעיני.

מד ו י ק - יש הבדל מהותי בין לבין. ממש בקצרה, כי זה באמת פתח לשיחה עמוקה יותר.
הטענה לגבי הצלוב היא שאלוקים התגלה אליו. לא היתה להתגלות זו עדים, כך שכל מי שהאמין בו בדור שלו, היה בחזקת מאמין (כנ"ל לגבי מוחמד). לעומת זאת כל בני ישראל היו עדים להתגלות של אלוקים כלפי העם כולו בכלל ומשה בפרט. עם ישראל לא היה בחזקת מאמין כי אם בחזקת עד. הבדל מהותי.

מאו​(שולטת) - LOL