רק עכשיו חזרתי מאירוע... השעה כבר די מאוחרת אבל בא לי לכתוב. סוף סוף הושבתי את עצמי על התחת והחלטתי שאני כותב.
פעם ראשונה שהייתי בחתונה בהפרדה מלאה. זה היה סיוט. מעולם לא חשבתי שזה מה שאני אראה כשאלך לחתונה בשנת 2012 .
ראבאק וכמה כוח יש להם לדוסים הצעירים האלה. רק מלראות אותם חטפתי סחרחורת.
כולם שחורים וכולם נראים לי אותו הדבר. ניסיתי לזהות מי החתן אבל ללא הועיל. זה היה אבוד מראש. כמו לנסות להתמקד על דג אחד בלהקת סרדינים שמונה אלפי פריטים.
מתחת לחזות השחורה ניסיתי לדמיין מי מהם שייך לעולם הזה שלנו. מי מביניהם מסתכל כמוני ורואה מתחת לוילונות ההפרדה נעלי עקב מחודדות שמטופפות על רצפה מבריקה ואיברו נעמד דום. מי מהם מזיל ריר כשהוא רואה מגף הדוק על שוק אתלטית.
כולם משחקים אותה צנועים וחסודים אבל תכלס הם בני אדם בדיוק כמונו ואין שום סיבה שלא יהיו שרוטים (לטובה ) כמונו.
היה די גרוע אני מוכרח להודות אבל עדיין בצורה מוזרה שאפילו אני לא מבין אותה יצאתי משם שמח ומאושר. משהו משמחת החיים שלהם עשה לי טוב כנראה...
לילה טוב ונתראה בהמשך.
תודה שקראתם אותי :)
לפני 12 שנים. 3 באפריל 2012 בשעה 21:32
