סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה

לו כה-אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על-מאהבייך; ועל, כל-גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם. לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את-כל-ערוותך.
חלקכם יזהו אותי ויעשו את הקישור מי אני.

http://www.youtube.com/watch?v=AiZJNlzhpp4
חלקכם יבוזו לי
חלקחם יתעלם ממני
אבל אני יודע שישנם כאן גם אנשי חסדי
לפני 12 שנים. 14 בפברואר 2012 בשעה 13:28

אשליות

לשקוע שוב ושוב באשליה
להמריא מעלה מעלה
ולהתרסק
להאמין לפנטז לחלום
ולדעת שוב ושוב שאסור
חלומות נועדו לילדים
בונה בפנים את האושר
מרגיש איך הכוס מלאה
מארג עדין של שמחה
מתכנן כל שנייה ביחד
ואז הכול מתנפץ וגם אני
אני מבין למה לא
לא כועס
חשבתי האמנתי
שהכול חוזר לקדמותו
אבל מסתבר שלא
אומרים סוף מעשה במחשבה תחילה
אבל מה קורה שהמחשבה לא נכונה
אסור לחלום

לפני 12 שנים. 8 בינואר 2012 בשעה 10:13

פנטזיה
עד כמה מותר לחלום
עד כמה מותר להתאכזב
שוב ושוב ושוב
כמה שאני רוצה כמה שאני מנסה
תמיד יש משהו אחר
דבר העומד ביננו
רוצה צריך בוחר
להיות מכור
התמכרות אומרים שהיא לא טובה
אין התמכרות טובה אומרים
אבל הרגע בו אני מקבל שווה הכל
רוצה עוד
לא מספיק רוצה את מנת הסם שלי
רוצה
חולם
מרגיש

לפני 12 שנים. 20 בדצמבר 2011 בשעה 7:12

העונש האולטימטיבי שלי
לקחת משהו שאני מאד אוהב
לעשות את זה מהסיבות הלא נכונות
להיות עם רגשי אשם
להצטער על מה שאני עושה
לדעת שאני הורס אדם אחר
לשנוא ולמות
אבל למה הוא צריך להיות הקורבן
מי ייתן לי כוח
לברוח

לפני 12 שנים. 15 בדצמבר 2011 בשעה 11:47

משהו נשבר
זה מחיר הבגידה
מה שהיה לעולם ישוב עוד
מה שיהיה לא יהיה
היתה אשליה לרגע שאולי הכל ישוב
אבל את לא יכולה לשקר
את כנראה לא יודעת
או אולי לא מודעת
או סתם לא מודה
אבל אני כבר לא
מה עושים?
איך סוגרים חלל בזה ענק
איך מגדלים לב חדש
אולי הכל זמני
אולי מה שאני יודע זה שיהיה
אולי זו סתם פנטזיה
נשאר רק דבר אחד
לראות את העיניים שלך סולחות
נכשלתי בכל מה שעשיתי וכל מה שהבטחתי
סילחי לי
אלוהים סלח לי
בבקשה

לפני 12 שנים. 15 בדצמבר 2011 בשעה 7:17

די נמאס
לא יכול יותר
כל שיחה כואבת
אבל לא יכול ללכת
לא רוצה ללכת
זה העונש שלי
רק חלק ממנו
העונש האמיתי
זה מה שעובר לי בראש
הדמיון המוחשי
עומד בצד וראה
עומד בצד ומרגיש
שבור מרוסק
לא יכול להתחבר
יש רגעים קטנים של חסד
אלוהים מתי תגיד די

לפני 12 שנים. 11 בדצמבר 2011 בשעה 20:02

שעון החול זורם
ואיתו זורמים הימים
ימים של עצב
ימים של סתם
ואפילו פה ושם רגעים של שמחה
רגעים של אפור בכל השחור הזה
מנהרה שלא נגמרת
רק כשעון החול יחדל ממסעו
אומרים שאי אפשר לעצור את הזמן
רק לעשות אותו יותר קל
כל גרגר שנופל מוסיף למעמסה
העגלה שוקעת אין עצור
לא יכול יותר למשוך אותה מהבוץ
איפה הגרר שצריך אותו
(לא שזה יעזור)
העגלה שקעה עמוק מדי
אין תקומה
רק לנטוש
להשאיר את הכול
לקחת רק את מה שבאמת חשוב
דבר אחד או שנים
כאלה שאי אפשר בלי
ולנסות להתחיל מחדש

לפני 12 שנים. 11 בדצמבר 2011 בשעה 19:30

אז אומרים שהחיים והמוות ביד הלשון
הלילה הרגתי שוב
משפט אחד שיצא מהקשרו
שאין בו טיפת אמת
הרג אותנו שוב
אולי הכי טוב פשוט להוריד חלקים מיותרים
יש מתנדב עם מזמרה
(ואם אין לו מזמרה אני יספק)

לפני 12 שנים. 11 בדצמבר 2011 בשעה 16:53

איפה גן העדן שלי.

ההכרה הולמת בי שוב ושוב
הידיעה שלמעשה אין סיכוי
האובדן הכאב
הסבל שלא נגמר
לא סומך על עצמי
רוצה לברוח מהכול
העונש שלי גדול כבד מכל
גם השטן יוכל ללמוד
איך להתעלל בנשמות
די עד כמה
אני יכול לייסר אותי
די עד כמה
מתי יוחלט שנענשתי די
מתי יפתחו שערי שמים
מתי יגיע גן העדן שלי

לפני 12 שנים. 7 בדצמבר 2011 בשעה 16:33

אבן דרך
אתמול הייתי בן 47
זמן לחשבון נפש
למאזן מה הותרתי בעולם
ולצערי אני רואה כמעט ורק חורבות
אני יכול לספור אולי על יד אחת
את הטוב שיישאר אחרי
ואין לי מספיק מספרים לרע

לפני 12 שנים. 4 בדצמבר 2011 בשעה 16:44

מרע יצא מתוק
אתמול יום שהתחיל הכי גרוע שאפשר נגמר הכי טוב שאפשר
אתמול ששוב האוטו נתקע אמרתי זהו
אתמול בדרך שהעבודה התבטלה
אבל את שהפכת את כל השחור לבהיר בהיר
אבל את היית לי עיר מקלט כמו פעם
רק איתך אני יכול ככה לסיר הגנות להסיר חומות ומחסומים
תודה על עצם קיומך