תכלית נאצלת

פתחתי איזהשהו שרשור(שהאמת אורכו כולל התגובות לא היה מספיק
אפילו לצווארה של כיפה אדומה..) על אאוטינג ומשהו, ובטרם סיימתי לכתוב באו לאסוף אותי ולא כתבתי בעצם מה שרציתי, בכל זאת העליתי אותו ויצאתי.
מדברים פה רבות על האם צריך לספר/ואו להזהיר וכו', והאמת דעתי היא שאלא אם כן מדובר באנס מסוכן, או בחורה מסוכנת מבחינות אחרות אין לעשות "אאוטינג",
רובנו פה אנשים בוגרים, עם דיי נסיון, ועם יכולת שיקול דעת כזו או אחרת,
אני למשל אמנם משתדל תמיד לכוון לטוב, לא שתמיד זה מצליח לי, מסיבה פשוטה,
אני יצור אנושי, ולעתים פגעתי באנשים אחרים שלא בכוונה, אבל אני אוכל לעמוד בבוא הזמן בפני מי שזה לא יהיה ולומר שאני תמיד כיוונתי לטוב, אף פעם זה לא בא ממקום רע.
אני רואה פה ושם תגובות של אלה שנפגעו מסיבה זו או אחרת, מגבר, מאישה, חלקם מותחים קו וממשיכים הלאה, חלקם מוצאים את הרוע שבתוכם ומתבוססים בו, מפיצים ארס חרמות ונקמות, אני יכול להבין, את הפגיעה שהם חשים, ואת זה שלא השכל הישר
מוביל בזמנים כאלה, קראתי גם שרשור של גודיס שאכן כותבת נהדר, אבל אני בכל אופן
לא מסכים עם אף מילה שם, לחטט בפצע עם מברג רק מאריך את הכאב, תוקע, ומעכב
את ההחלמה, ולעתים מונע קשר אחר פוטנציאלי.
לי ממש אין בעייה אם למישהי/ו יש מה לכתוב עליי, אני תמיד אשתדל לבוא ממקום טוב,
הפיתוי להכנע לרוע, לתחושת נקמה, הוא חזק, אין לי בעייה שמישהו יכתוב עלי כי אני
יודע מאיזה מקום באתי, ואף אחד/ת לא יכול לומר שבאתי ממקום לפגוע, להרע, ואם לא
הייתי עושה טעויות בחיי, או מתחרט על דברים מסויימים אז לא הייתי מוגדר כאנושי.
יש לי יכולת כתיבה לא רעה אני מאמין, וגם אני יכול לכתוב מילים שירמסו, יפגעו, יכתשו,
ישימו ללעג וכו', רק שאני בוחר שלא, זה לא עושה לי את זה, וכשפה ושם עשיתי את זה בעבר,כי אני לא מושלם, הצטערתי על כך, והרגשתי רע עם זה, אז גם כשתקפו אותי בעבר, עניתי בטוב, מרגיש לי יותר נכון, אין לי ספק שאם אחרים ינהגו כך, ירגישו גם הם טוב יותר, אז נכון שיש כאן בכלוב הרבה עם נטיות סדומזוכיסטיות..אבל לא רק, סביר
להניח שיש גם נטייה לחוש בטוב,וזה מצריך שגם אתה תבוא ממקום של טוב.