את הבלוג הזה בקושי רואים, ביום טוב עם פרסום פוסט נכנסים בסביבות ה-150
בתחלס זה בלוג של מוסיקה, אני אוהב מוסיקה, מה היינו עושים בני האדם בלי מוסיקה, כשעצובים, כשמחים, כשמתענגים, מזור לנשמה.
בניק השני שלי נכנסים קצת יותר, שם קצת יותר שמח ואנשים אוהבים לחלוק שמחה, לא עצב, לדוגמא אם מישהי תכתוב על טעמי יגיבו רבים, תכתוב על יסורי נפשה, יכנסו פחות ממחצית, ככה זה.
על הכלוב כתבו פה רבים, בחיוב, בשלילה, אנשים הולכים, אנשים חוזרים, יש כאלה שלא, כמו בית כזה, כן בית, יש חיים ועולם שלם גם מחוץ לכלוב, אז הוא כמו בית קיץ כזה, הרי הנטייה של בני האדם היא להשתייך, למשהו, לקהילה, ופה יש קהילה, לא הומוגנית, חלק מהאנשים שנמצאים פה נהדרים, זכיתי להכיר, חלק פחות, חלקם שלמים, חלקם סדוקים, פה הם מוצאים את המקום לשפוך את דאבון ליבם, בין השאר, כן וגם מקום להכיר אנשים, לממש נטיות, למצוא בן/ת זוג, נו אתם יודעים.
ההבדל בעצם בין הכלוב לעולם בחוץ הוא
שבעולם בחוץ אתה לא מכיר ויודע את נבכי נפשם של כל כך הרבה.
אז שנה חדשה באה עלינו, מה שאני מאחל בעיקר לעצמי ולכם זה שנדע את הנתיב להיות אנשים טובים יותר, זה מקור האושר האמיתי.
כתבתי כבר באיזשהו מקום נדמה לי, ז׳אן פול סארטר אמר: להיות חופשיים באמת זה אינו להיות מסוגלים לעשות מה שאנו רוצים, אלא לרצות את מה שאנו מסוגלים לעשות.
ובנימה אישית, מדהימה אחת נכנסה לחיי, הדליקה אור במקומות חשוכים, פירקה לרסיסים את כל החומות שטרחתי עליהן רבות, התניעה מחדש את האש בתוכי שקצת כבתה מאז אירוע עצוב שקרה כלפני שנה ועוד כמה סיבות, אני מאחל לכולם, אלה שלא בזוגיות למצוא חיבור מדהים ונדיר כזה, חיבור בו אין צורך במילים, חיבור שנותן לך להרגיש טבעי ונוח גם אם אתה נחשף עד העצמות.
שנה טובה, גם לאלה שדתם אחרת ולא חגם החג הזה.
