ושוב איתכם

אני צריכה לבכות.
אבל אין לי סיבה מספיק טובה.

החיים שלי בסדר גמור,
נכון, אתמול מישהו שאל אותי כמה אני שוקלת, ופשוט לא הסכמתי לענות,
ונכון, כבר שבועיים שאני אוכלת רק דגני בוקר ועוף מהמקפיא.
ונכון, כנראה שבעוד כמה חודשים אני אתחרט קשות על זה שלא נכנסתי לאף הרצאה חשובה.
ובכל זאת.
החיים שלי ממש בסדר גמור.
טובים אפילו.
מאוד.

אבל אני צריכה לבכות.

אז התנדבתי לעזור לחסרי הישע, לחבוש, לטפל, להושיט יד חמה,
זה נשמע כאילו אני יצור ורוד וטוב נכון?
אז לא, עשיתי את זה כדי שאני אוכל לחזור הביתה ולבכות בשבילם.
הם מסכנים.
הם אומללים.
איזה כיף לי!

אמרו לכם שהחיים נראים רע עם משקפיים שחורות, נכון?
אז תנסו להרטיב את העין קצת, ותראו איך זה משתפר.

אם אתה שולט שיש לו מה להסתדר, תכונות אנושיות כאלו כמו רגישות ופחד או חרדה, או הצורך ביחס חם.
ואם יש מישהי שפשוט לא שמה עליך.
אז אוטומטית אתה שונא אותה.
בכל הלב.
אתה משוכנע שהיא כלבת צומי, שהיא התגלמות הרוע, שהיא לא שוה את היחס שלך.

אז תודה!
תודה לכל אלו שהראו לי שיש להן תכונות אנושיות.
אני עדיין לא שמה עליכם, אבל תודה!

ובקשר אלי- אני לא יודעת איך הצלחתי לעשות את זה אבל פשוט השפטתי שלושה גברים חזקים, מוכרים, קשוחים.
לא התכוונתי.
אבל אני לא יודעת עדיין אם אני מצטערת או לא.

פעם היה לי ניק אחר, הרבה פחות הולם.
אם הייתי מחפשת את ההודעות שלי אלו הסינונים שהייתי עושה:
1. אני לא זכר
2. אני לא כותבת בשגיאות כתיב (רוב הזמן)
3. אני לא כותבת שירים לירים ופיוטי פוט.
4. אני חושבת שאני שנונה.

אז נכון, זה מוריד יותר מחצי משוכני הכלוב, זה בגלל שיותר מחצי מהשוכנים הם גברים,
אבל חוץ מזה, אני די כמו כולן,
ראיתי התכתבויות של בנות אחרות, והן נראו לי חמודות, וחכמות וסקסיות כמוני.

אז מה אני אגיד לכם?
כל הכבוד להן!

אחרי שהסתובבתי יום שלם עם עיניים דומעות למחצה קיבלתי את ההודעה הבאה:

"תקשיבי D, לא משנה מה אמרו לך או מי אמר, את מי שאת, ואת אדם מדהים, יש מספיק אנשים שאוהבים אותך ומעריכים את העובדה שאת לוקחת חלק בחיים שלהם, אז מי שלא טוב לו, שלא ישאר לידך, הפסד שלו"

ואחרי דקותיים:
"אם צריך אני אדפוק למי שזה לא יהיה מכות"

שיט. זו אני.

אם אני פונה אליך,
זה כי אני חושבת שיש לך לפחות מעט שכל.
וזו זכותי לפנות אליך, גם אם אתה הדום הכי גדול בעולם.
פה בישראל זו דמוקרטיה, עדיין.

זה לא אומר שאני רוצה קשר זוגי ומחייב,
זה לא אומר שאני צריכה סשן, או לדבר על טראומות ילדות.
זה פשוט אומר שבא לי לדבר איתך.

אני יודעת שמתוך הדברים האלו יצא ש99% מהאנשים שיפנו אלי יהיו חרמנים שמתעלמים מהעובדה הכתובה שלא יצא מזה כלום.
ו99% מתוך אלו שאני אפנה אליהם יעדיפו להתעלם מלקבל את המחמאה שנמצאת בעצם הפניה,
אבל אחוז אחד, אחוז אחד אולי יפנים את זה:

אני לא פה כדי לספק את צרכיך המיניים, אני פה כדי ללמוד ממך.
אני מוכנה לקנות לך מרפיס בתמורה.

הולך?