ושוב איתכם

אני מתנצלת בפני הירוקים שבניכם על ערימות הטשו שבזבזתי השבוע.
זה פשוט היה נראה לי הגייני יותר מהשרוולים.
הסיבה שלא הפסקתי לבכות היאכי קיבלתי החלטה לעזוב את הבן אדם היחיד בעולם שאיתו הייתי במערכת יחסים נורמאלית לגמריי, ונילית, מלאת אושר וטיולים, עם סקס יומיומי (כמעט כמעט) נהדר, עם מתנות אדירות, וחופש ביוטי, וא הבה אין סופית, עם צחוקים, וספונטניות ומגורים משותפים בכפר, עם חברים ו... חפרתי? בקיצור, הוא אדיר
והחלטתי לעזוב אותו כי חסר לי דבר פצפון אחד: הבנה, הוא פשוט לא מבין אותי, הוא מנסה, הוא באמת נאבק בזה, אבל הוא לא מצליח להבין אותי. אני לא יכולה להאשים אותו.
******
"מה את רוצה ממני שובה? אני אעשה הכל, את רוצה שניפרד? את רוצה פסק זמן? את רוצה שאני אזיין בנות אחרות? תגידי לי מה את רוצה ואני אעשה!"
"אני רוצה שתחליט בשבילי"
"אז אנחנו לא נפרדים"
"טוב"
"ואין יותר פורנו, וצ'אטים וסאדו מאזו"
"הנה, ככה, אני אעשה ממך שולט"
******
אני אוהבת אתכם אנשים, ואני בוחרת ללכת.

אני כנראה אחזור מתישהו, קוראים לי שובה ולא בכדי, אבל כשאני אחזור זה יהיה ממקום יותר מגובש. אני אחזור עם תשובה ברורה לשאלה: "אז מה? בא לך להסתשן?"
אני אחזור ולא על ארבע.

תודה!