לפני 13 שנים. 7 בדצמבר 2011 בשעה 23:55
פעם, כשהיינו אוהבים ילד או ילדה בגן היינו מזמינים אותם אלינו,
מזמינים אותם ונותנים להם לשחק בצעצועים הכי יקרים שלנו.
אף אחד לא חשב אז, שצריך ונכון להגיד "אני אוהב אותך".
היום, כשאנחנו מזמינים מישהו לבוא אלינו ולשחק אתנו בצעצועים הכי יקרים ושווים שלנו,
אנחנו בין רגע הופכים ל"חשודים"!
כי מה פתאם, זה לא ככה היום!
ואני, לא מצליחה להשתלב בציניות. לא מצליחה להתברג למערכת.
וזה יוצא לי כל כך רע, כל כך רע.
*כשהורים שודדים לך לאור היום את הילדות ומפצים על כך במתנות יקרות בצעצועים שווים, בספרים והרים של אינציקלופדיות, אולי בעצם הם גזרו את גורלך. אתה יוצא חברותי מאוד, חכם מאוד, מבין מאוד אבל באהבה אתה "לא משתלב".