מהגיגי ליבי

אחרי זמן לא מבוטל שהרעיון לפתוח בלוג מסתובב לי בראש ולא מרפה,
נכנעתי.
אחרי הכל, אם יש לך רעיון שלא מרפה, סימן שיש סיבה לכך.
בשבועות האלה בהם גילגלתי את הרעיון בראש
נשאלו השאלות הבאות :
למה? למה בעצם אני רוצה לפתוח בלוג, מה תהיה המטרה שלו?
איפה? באיזה פורטל לפתוח את הבלוג?


על הלמה עניתי לעצמי דיי מהר.
אני צריך להוציא ולפרוק.
להקיא את כל מה שיש לי.

זה לא שאין לי איי אילו קשרים עם רמה כזו או אחרת של אינטימיות,
ויש כמה שיודעים עליי לא מעט, אולם האם יש מישהו שיודע עליי הכל? בלי פילטרים,
בלי בושה, ועד הקצה?
האם אני יכול להתייעץ, לספר, לשפוך, כל מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה מול מישהו או מישהי?

ובכן, התשובה היא לא.
וכאן המקום לעשות זאת.

אני מניח שבהתחלה הפוסטים יהיו יותר אינטימיים, יותר תכופים ויותר ארוכים...
ואחר כך?
אני לא יודע מה יהיה אחר כך.

אני רק יודע שהחלטתי מצד אחד לחשוף פה הכל, ומצד שני - לא לספר לאף אחד ממכרי
על המקום הזה.
החלטתי גם שלא ממש איכפת לי כמה קוראים יהיו, כמה תגובות יהיו ומה יהיה אופי התגובות,
אחרי הכל - יש פה עשרות - אם לא מאות בלוגים, אז למה ששלי יהיה יותר טוב מהשאר?
וזהו, ההחלטה נפלה, יהיה בלוג.

עכשיו נשאלת השאלה איפה -
אז החלטתי שכאן.
לא בגלל שרוב התכנים יהיו קשורים לעולם השליטה ולקשר המינימלי שלי אליו,
אולי אפילו ההיפך הגמור הוא הנכון.

אלא משום שכתיבה במקום מסוג זה, תסייע לי לא להתפתות ולגלות את המקום הזה
לרוב מכריי - למרות שרוב אלה שיש לי איתם קשר טוב - יודעים על הזיקה שלי לעולם השליטה.

והסיבה השניה לכך שבחרתי לכתוב כאן?
ובכן...
לכל בלוג יש קהל קוראים, גם אם אף אחד מהם לא מכיר אותי,
וכאן לדעתי יש אנשים הרבה פחות שיפוטיים, הרבה יותר מקבלים, הרבה יותר מכילים -
ולו רק בגלל שגם הם מרגישים שיש בהם שוני מסויים מכלל החברה.
האנשים כאן לטעמי - רובם ליבראלים, עם ראש פתוח שיודעים לקבל את החריג

משתי הסיבות האלה, החלטתי לכתוב כאן.

אז הינה, אחרי ההקדמה הזו,
נתחיל - בפוסט הבא.