האמת, שלפי כל הפוסטים הקודמים, אני מצטייר באופן לגמרי חד צדדי.
אני מצטייר כטיפוס מבולבל, חסר ביטחון, ואובד עיצות - שהדבר האחרון
שהוא צריך לעשות - זה לשלוט באדם אחר.
ובכן, זה נכון, במידה מסויימת עשיתי עוול לעצמי עם כל החשיפה ההתחלתית הזו,
שכן חשיפה שכזו, מעבר לזה שהיא דורשת אומץ, היא חושפת לרוב את הצדדים
החלשים והרכים שלך, ולא ממש מבליטה את הדברים הטובים והחזקים שלך.
אז הפוסט הזה יוקדש לדברים היותר טובים אצלי.
נתחיל מזה, שאני כאן.
אני כאן על אף ולמרות כל מה שחוויתי ועברתי, ועברתי לא מעט.
וכשאני אומר כאן - אני לא מתכוון ל- כאן בכלוב,
אלא כאן במובן הכללי של המילה.
כאן - בתור אדם שלמרות כל מה שהוא מתמודד איתו, מתפקד באופן מצויין,
עובד, בחברת היי טק, עם משכורת לא רעה, מפרנס אישה וילד, ובסופו של דבר
מתפקד כמו כל אדם רגיל, ומתמודד עם הבעיות של היום יום שיש לכל אחד.
יותר מכך -
אני גם מוביל ומנחה.
מוביל ומנחה של קבוצת תמיכה לאנשים שמתמודדים עם מאניה דיפרסיה.
קבוצה שכבר רצה מאוגוסט 2005, והיא נדמה לי אחד ההישגים הניפלאים ביותר שלי,
ואחת הגאוות הגדולות שלי.
אני גם מנהל - שתי קומונות לתמיכה במאנים דפרסיביים, וקבוצה אחת סגורה בפייסבוק.
במילים אחרות - לקחתי את הלימון ועשיתי ממנו לימונדה,
ובעיניין הזה אני מאוד מרוצה וגאה בעצמי,
ואני לא צריך חיזוק חיובי מאף אחד כדי לדעת כמה הפרוייקט הזה שלי
הציל אנשים ונפשות וסייע (ומסייע) להמון מתמודדים.
בשורה התחתונה אני יכול לומר, בפשטות את האמרה הבאה :
אני אדם חזק.
אני אדם שהתמודד ומתמודד עם המון דברים, שאנשים אחרים אולי לא
היו להם הכוחות להתמודד איתם באותה הדרך.
אני חושב שהסיבה לזה כרוכה בכך שאני עברתי סוג של "הכנה" או תירגול
בהתמודדויות שקיבלתי - כלומר - ההתמודדות עם המאניה דיפרסיה,
היתה לי הרבה יותר קלה מלאחרים - היות והנכות שלי מלידה הכינה אותי
להתמודדות עם ... שוני, עם נכות, עם חריגות או אי שלמות.
הכינה אותי להתמודד עם זה שאני לא כמו כולם.
אני מניח שאם ה"מכה" הראשונה היתה מגיעה בגיל 29, לפני כל ההתמודדויות
האחרות - הייתי עלול להישבר ולא להצליח לסחוב את זה כמו שהצלחתי.
דבר טוב נוסף שאני יכול להגיד על עצמי הוא -
המאניה דיפרסיה עצמה מביאה אותך למקומות וחוויות שאף אחד אחר לא
הרגיש וחווה, ובמובנים מסויימים זהו פלוס גדול, כי הראיה שלך את העולם
מתרחבת באופן ניכר.
חוויתי אושר שאתם מעולם לא הכרתם (בלי לזלזל)
הייתי בתהומות שאליהם לא הגעתם (ומקווה בשבילכם שלא תגיעו)
וגם טיפסתי משם חזרה.
זה הייחוד שבי, זו העוצמה שבי, ואת זה - אף אחד לא יקח ממני.
לפני 12 שנים. 28 בנובמבר 2011 בשעה 9:01