מהגיגי ליבי

אני בטוח שגם כאן אני לא מחדש לאף אחד,
אבל גיבורי הילדות שלנו מעידים על מי שאנחנו.

גיבור הילדות שלי היה - סופרמן.

ובכן, זה בעייתי מאוד, מכיון שכל החיים שלך אתה שואף להיות כמוהו.
לעוף - לא יכולתי, גם לא לרוץ מהר, או להרים מכוניות...
אבל יכולתי להיות ישר, אמיתי, נאמן, כנה... ולא לשקר לעולם
ציטוט של כריסטופר ריב, סופרמן 1 - "lois, I never lie"

לאחר מכן היו גיבורים אחרים...
סטיב אוסטין, אשת חיל -לינדה קארטר המדהימה וכעיקרון כל גיבורי העל
היו גיבורי הילדות שלי.

עד שהתבגרתי, ואז הגיעו גיבורים אנושיים יותר -
קפטן קירק, ז'אן לוק פיקארד...

הם אמנם לא גיבורי על דימיוניים, אבל הם לגמרי לגמרי גיבורים, דמויות שראוי להעריץ אותם,
ולשאוף להיות כמותם.

וכאן מתחילות הבעיות, כי למעשה אתה פרפקציוניסט מול עצמך.

הרי בתור אדם מן השורה - אינך גיבור על, ואינך קפטן של ספינת חלל,
שעבר את כל המסלול באקדמיה של הצי.

ואז מתחלה השינאה העצמית שלך -
כשאתה לא מצליח ללמוד ולהשיג אפילו תואר,
שאתה משקר לאנשים שאתה אוהב,
שאתה בוגד באישתך,

או במילים אחרות - בוגד בכל הערכים ששאפת אליהם.

אנחנו אנושיים אין ספק, ואני לא ילד היום, ואני מבין שהחיים הם לא
סדרת טלויזיה מדע בדיונית, אבל אבל אבל -
הייתי יכול להשתדל יותר, ולא הצלחתי, פשוט לא הצלחתי.

עכשיו אני מנסה למצוא סיבות לאהוב את עצמי, למרות הכל,
ולשמחתי - אני בהחלט מסוגל למצוא סיבות כאלה.

אז נכון ששיקרתי ובגדתי ולא הוצאתי תואר.
אבל הקמתי קבוצת תמיכה
ואני עוזר לאנשים, המון....
אני מקשיב, ונותן ומעניק ומסייע ככל שאני יכול.
ויש לי לפעמים הרגשה ש... הצלתי נפש אחת או שתיים בעולם.
וזה מספיק לי כדי להרגיש טוב עם עצמי.

ובנימה אופטימית זו - אסיים.