מהגיגי ליבי

אני טיפוס רומנטי ונוסטלגי.

אומרים שרומנטיקה ונוסטלגיה קשורות יחד, עוד לא יצא לי לחשוב לעומק
אם יש צדק באמירה הזו, ואם יכול להיות שמישהו יהיה רומנטי אך לא נוסטלגי - או להיפך.

אבל כזה אני.

ומה שמדהים זה שלמרות שאני טיפוס רומנטי, במציאות, מול אישתי, הרומנטיקה נעלמה.
כשאני חושב על זה, קשה לי לשים את האצבע על... מדוע היא נעלמה לה,
ומה הסיבות העיקריות לכך.

אולי זה בגלל שאתה ישן איתה באותה מיטה יום יום,
אולי זה בגלל שאתם כבר מזמן מפליצים אחד ליד השניה
אולי זה בגלל שאתם כבר לא בקטע של להרשים זה את זו כמו בדייטים הראשונים.
אולי זה פשוט בגלל הרגל ושיגרע.

אבל הרומנטיקה שהיתה בי פעם, שמילאה את כל כולי, כבר לא שם.
וזה חסר לי.

חסר לי כמו אותם סדרות שאהבתי בילדות,
כמו אותם שירים משנות השמונים שכל כך אהבתי.
חסר לי כמו כל אותם חברים מהילדות שאני כבר לא בקשר איתם.

אני לא יודע אם נוסטלגיה ורומנטיקה קשורים זה לזה או לא,
אבל יש בי כעת כמיהה עזה לרומנטיקה
וכמיהה עזה לדברים של פעם.

כל זה חסר לי, וזה מעיק וזה כואב.