הכי עלוב ופאטתי ועצוב יהיה אם אחרי כל הקמפיין והטאראראם
שהרמתי פה לגבי הרצון החזק שלי להיפרד מאישתי - אני בסוף ארד מההיי - למצב דיכאוני או אפילו מאוזן - ואז שוב כל התוכניות הגדולות שלי יהפכו לאפר ואבק ברוח.
מה שמטריד הוא שזה קרה, ולא רק פעם אחת - אלא מספר פעמים בעבר.
אם זה יקרה לי שוב - וגם הפעם לא אצליח לממש את הפרידה, ארגיש כל כך עלוב ועצוב ופאטתי...
שאולי אין טעם בחיים כאלה.
אם זה יקרה, שמישהו יפנה אותי לפוסט הזה ולפיסקה הזו :
מנטור, אני יודע שכרגע אתה במצברוח ירוד, ואין לך כוחות לעשות את הצעד הנכון. זה בסדר. גם מנטורים לפעמים מרגישים חלש.
האמן לי. אתה חייב להתאמץ ולהיפרד. אין לקשר הזה עתיד.
בכל אופן - לא עתיד טוב.
ניסית עשר שנים להיות איש של אישה אחת - הצלחת במשימה אבל איבדת את עצמך בדרך.
אני (שזה אתה מההיי) אומר לך - לך תיפרד. זה הדבר הנכון וההגון לעשות לך, לה, וגם לילד שלכם.
תהיה חזק. אני סומך עליך שתמצא כוחות. ואם לא תצליח - בפעם הבאה - אני ההיפומאני אדאג להצליח. כך שזה יקרה במילא בסיבוב הבא.
אל תחכה לי, עשה זאת בעצמך.
באהבה - מר הייד.