שבועיים של ריחרוחים וגישושים כאן בכלוב.
עשרה ימים של סקייפים ומצלמות ופלרטוטים ומשימות.
יומיים רצופים של אי הבנות ואינספור סימנים קטנים שזה לא נועד להיות.
אז זה נגמר. בדיוק כמו שזה היה צריך להיגמר.
ואז, כעבור שלושה ימים הגיעה הודעה. אדומה ויחידה.
"עכשיו כשאיבדת בי כל עניין, בוא ותעשה לי מה שבא לך.
עכשיו כשכבר לא אכפת לך ממני, כשברור שאין לך שום רצון בקשר עם האדם שאני,
בוא וקח את הגוף שלי. עכשיו זה יהיה אמיתי"
היא אמרה לי לבוא ובאתי. היא ביקשה שאקח ולקחתי.
וזה היה בדיוק כמו שהיא אמרה שזה יהיה. אמיתי. כל כך אמיתי.
פנטזיית אונס הכי עושה לה את זה. אין דבר שהיא משתוקקת לו יותר.
לקח לי פחות מעשר דקות לעלות על העניין הזה מהרגע שנפגשנו.
העובדה שזה כל מה שהיא דיברה עליו מהשנייה הראשונה בהחלט תרמה את חלקה
וסייעה לי להגיע למסקנה מרחיקת הלכת הזו.
היא המשיכה וסיפרה שאף אחד עוד לא הלך עם זה עד הסוף, כמו שהיא רוצה. כמו שהיא צריכה.
זה אולי המקום לציין שבאופן אישי, אני לא חובב גדול של הז'אנר.
אני אוהב להשתמש, לא לכפות. יש הבדל. לעולם אעדיף מפגני התמסרות על פני משחקי הכנעה.
אבל משהו בה עניין אותי. משהו בישירות שלה, בטוטאליות. הקסימה אותי גם השנינות הצינית והחכמה שלה.
הילדה לא פראיירית בכלל ועם חוכמת חיים שמתאימה יותר למישהי שמבוגרת ממנה בשני עשורים לפחות.
זה השילוב של אונס עם השפלה אמיתית שהיא משתוקקת לו, היא הסבירה,
והשילוב הזה בדיוק מסתבר, הוא שהפך את כל הסיפור להרבה יותר מאתגר משהייתם חושבים.
אחד ניסה לתפוס אותה בסוג של הפתעה מגושמת אך לא ידע ליצור סיטואציה בה היא תרגיש באמת
פחד או חוסר שליטה.
הוא סיפק את הפן האגרסיבי בסקס, אבל בסופו של דבר זה כל מה שהוא סיפק.
שני הפחיד את עצמו הרבה יותר מאשר אותה והשאר התבררו כבדיחה כבר בטלפון אם לא הרבה לפני כן.
כל כך הרבה גברים טיפחו אצלה ציפיות וסיפקו בעיקר אכזבות.
"לצערי" אמרתי כשנדמה היה שסיימה, "אני הולך להיות אכזבה נוספת בשרשרת..."
היה לי ברור שאנחנו לא מחפשים את אותו הדבר ושמתי את זה על השולחן.
בדיעבד זה שחרר משהו באווירה. ביטל את הצורך להרשים. אפשר לנו פשוט לדבר.
זה גם הפך את המשך הערב להרבה יותר מעניין.
היא השתתקה לרגע. הביטה בי במבט פלרטטני ונשכה קלות את שפתה התחתונה,
מנסה להחריש חצי חיוך משועשע. "מה מצחיק אותך?" שאלתי, מחויך למדי בעצמי.
"סתם, כלום. זה לא יפה. אני לא יכולה..."
"אל תתחילי איתי" השבתי בקול עטוף ברצינות מעושה.
"אוקי..." היא חייכה אלי במבוכה והשפילה מבט.
"זאת סתם בדיחה מפגרת ובכלל לא מצחיקה" היא המשיכה,
"חשבתי לעצמי, 'יסלחו לי בחורות שעברו את זה באמת, אבל פאק איט,
מה לעזאזל כבר בחורה צריכה לעשות כדי להיאנס בעיר הזאת?'"
אני מחייך עכשיו באמת. זו אולי בדיחה מפגרת אבל היא מצליחה לשעשע אותי.
שלוש שעות עברו להן בלי שהרגשנו.
כשהתחילו לסגור עלינו את המקום הצעתי להסיע אותה הביתה והיא נענתה בשמחה.
"בפנטזיה הזו שלך", אני שואל כשאנחנו נכנסים למכונית, חוזר לשיחתנו מתחילת הערב.
"בפנטזיה הזו שלך זה כמעט סשן מוגדר. לא קצת הורס הכול כשיש רגע מסוים שבו אומרים
'יאללה, מתחילים'?"
הקול שלי שקט ונעים, אינטימי אפילו. אין טיפת מתח באוויר.
"בפנטזיה זה בא בהפתעה" היא עונה בלי לחשוב, "במציאות אני עוד לא לגמרי סגורה על איך זה יעבוד..."
אני מביט בה, סוגרת את דלת המכונית. מסובבת מעט את גבה אלי בחיפוש אחר חגורת הבטיחות.
שיערה אסוף בקוקו ואני מוצא את עצמי מביט בו, בזנב הפוני הזה שמקפץ לו בחינניות מצד לצד
ומאוד ברור לי פתאום מה אני צריך לעשות.
היד שלי נשלחת קדימה ואוחזת היטב בזנב הפוני השובבי הזה.
משיכה חזקה והחלטית מעיפה אותה אחורה לכיווני.
"בואי הנה זונה קטנה ומטופשת" אני מסנן לעברה, נזכר במילים שהיא מחפשת לשמוע.
אני מצמיד אותה למטה, אוחז בשמאלי חזק בשערה. פניה מעוכות לבליטה ההולכת ומתקשה מבעד לג'ינס שלי.
היא מתנגדת ומתפתלת, כמעט באינסטינקט, ידיה מתנופפות לכל עבר, חובטות ושורטות. היא עוד לא קולטת בכלל מה קרה פתאום.
אני תופס סוף-סוף בידי הפנויה את אחת מידיה ומכופף מאחורי גבה.
כאב חד מפלח את כתפה וניסיון ההתנגדות הקצר שלה נחלש מעט.
היא מתנשפת במהירות, נאנקת קלות. כשראשה מוצמד ככה אלי, מעצור היד של המכונית בודאי נעוץ לה בין הצלעות.
"זה קורה וזה קורה עכשיו!" פלטתי לעברה בקול חד שלא השאיר הרבה מקום לשאלות.
"אני הולך לזיין לך את הצורה ואת יכולה לנסות ולהתנגד עד מחר. ככל שתתנגדי יותר, זה יכאב יותר."
אני יורק את המילים לתוך אוזנה בטון מקפיא, מסביר את חוקי המשחק.
"עכשיו תקשיבי, ותקשיבי טוב - כי אני הולך להגיד את זה רק פעם אחת - אז כדאי שזה ייקלט בגולגולת המטופשת שלך,
את שומעת אותי?"
אני מושך חזק יותר בשערה ונובח עליה שוב "שאלתי אם את שומעת?!" מדגיש כל הברה בכל מילה.
היא מתכווצת מהצעקה, מהנהנת 'כן' במהירות בראשה, עיניה מתרוצצות לכל עבר.
החזה שלה עולה ויורד בעוצמה, תערובת של אדרנלין, התרגשות ובהלה מציפה כל נוירון וכל סינופסה במוח שלה.
אני ממתין לרגע כדי לוודא שהיא מסוגלת להבין אותי וממשיך.
"מילת הביטחון שלך היא 'סטופ'.
כל דבר אחר שתגידי, תבכי, תתחנני או תצרחי מעכשיו יהיה חסר משמעות בעיני
אלא אם כן יתחשק לי לתת לזה משמעות."
בחרתי במילה מתבקשת, פשוטה וברורה. כזו שתוכל לקלוט ולזכור בתוך כל הסערה הזו שעטפה אותה לפתע.
"תגידי סטופ, והכול נגמר באותה השנייה. את מבינה אותי סתומה או שאת מפוחדת וטיפשה מדי?"
משיכה הגונה בשערה חילצה ממנה קולות חנוקים שנשמעו מספיק דומים למילים 'מבינה, אני מבינה'..."
היא מייבבת. חוט דקיק של ריר נוזל מפיה. "תגידי את זה פעם אחת בקול שאדע שזה נקלט"
הרמתי את קולי וניערתי אותה. היא הביטה עלי לרגע מבולבלת. "מה מילת הביטחון שלך זונה?"
אני סוטר בכוח על לחייה ושומע אותה מייללת "סטופ! מילת הביטחון היא סטופ!"
אני מרגיש את הדמעות שלה מרטיבות לי את הג'ינס.
הסיטואציה מעוררת אותי לגמרי, דם זורם בכל גופי. הזין שלי קשה כל כך,
אני מרגיש אותו פועם כנגד הלחי שלה מבעד למכנסיים.
אני זורק מבט מהיר אחורה ולצדדים לבדוק שהשטח פנוי, מחזק את אחיזתי בידה המכופפת,
משפר אחיזה בשערה ומושך אותה מחוץ למכונית. גורר אותה מצד הנהג ומצמיד אותה הפוכה למכסה המנוע.
הגישוש הראשון שלי להפשיל את מכנסיה למטה הוכיח שסקיני ג'ינס הוא הגנה טובה יותר נגד אונס
מכל ספריי פלפל\שוקר חשמלי בשוק.
שיניתי גישה ופתחתי בכוח את כפתורי המכנס, הכפתור השלישי ממש נקרע ועף מהמשיכה.
הוא כנראה היה תפור רעוע עוד לפני כן אבל זה בהחלט יצר את האפקט הנכון.
משכתי בכוח את החוטיני שלה. הוא לא נקרע אבל נמתח כל כך עד שנשאר רפוי גם לאחר שהנחתי לו.
הסימן שהמשיכה הזו יצרה יישאר איתה עוד כמה ימים טובים לפחות אני חושש.
היא ניצלה את התרופפות אחיזתי כשפניתי לפתוח את מכנסיי והצליחה להסתובב אלי,
שוב חובטת ושורטת, מנסה להשתחרר.
שתי שריטות שאצטרך למצוא להן הסבר יישארו איתי עוד כמה ימים טובים אני חושש.
דיכאתי את ניסיון המרד הקטן הזה באמצעות שתי סטירות מהירות וסובבתי אותה בחזרה.
קרעתי בשיני אריזת קונדום, הלבשתי אותו בתנועה מיומנת וחדרתי אליה בכוח.
מצמיד אותה למכסה המנוע ביד אחת ונותן לאצבעות ידי השנייה להיכרך סביב צווארה.
אני מזיין אותה באגרסיביות. חונק וחודר ומצמיד וחודר שוב. עמוק יותר, חזק יותר, אלים יותר .
זו בעילה אני חושב לעצמי. זה לא סקס, זה לא זיון וזו בטח לא אהבה. זו בעילה אמיתית וראויה לשמה.
אני יוצא מתוכה באחת, מסובב אותה אלי ומוריד אותה על הברכיים. מחזיק בסנטרה בכוח.
אצבעותיי חופרות בלחייה, מפרידות את הלסתות ואני מקרב את הזין שלי לפיה.
היא חושקת שיניים ומנסה להסיט את ראשה הצידה. סטירה חזקה מחזירה אותה למרכז.
אני פותח את פיה בכוח ויורק לתוכו. סוטר לה שנית ושוב יורק לתוכו.
עכשיו הזין שלי כבר לא נתקל בשום בהתנגדות כשאני דוחף אותו פנימה.
"תמצצי. חזק. עמוק יותר" אני מרגיש את שפתיה מתהדקות בהיסוס סביבי, יניקה חלושה ומבט מבוהל.
אני שוב סוטר לה "חזק אמרתי, עמוק!" אני מצמיד את ראשה למכונית מאחורה וחודר לגרונה.
ציפיתי לתגובת רפלקס או לניסיון התנגדות מפאת החנק אבל להפתעתי הרגשתי פתאום את ידה
נכרכת סביב ירכיי, אצבעותיה מתהדקות שביב התחת שלי והיא מושכת אותי פנימה עמוק יותר ויותר.
מצמידה את פניה אלי ובולעת אותי עמוק במורד גרונה.
היא מתחילה לשלב עצירות קטנות בנות שניות ארוכות עם תנועות וניעות קלות קדימה ואחורה, מייצרת אפקט יניקה עם הגרון ותנועות לשון עדינות שמסעירות ושולחות
גלים של עונג בכל גופי.
בלי שהייתי מוכן לזה, זו הפכה להיות אחת ממציצות העומק הטובות שידעתי.
מדהים כמה נקבות משוכנעות שהן מוצצות על וכמה מעט מכן טובות בזה באמת.
כשנדמה היה שהיא מתחילה ליהנות קצת יותר מדי מזיון הגרון הזה, אחזתי בצווארה והעמדתי אותה.
הנפתי אותה אל מכסה המנוע וחדרתי אליה שוב כשפניה מולי, מחדיר במקביל שתי אצבעות לפיה,
מרתק אותה אלי.
בתוך כל ההמולה, ההתנשפויות וההיאנחויות, חשבתי ששמעתי אותה ממלמלת משהו
שלא לגמרי הבנתי, אולי את מילת הביטחון. לא הייתי בטוח אבל לא לקחתי צ'אנס.
עצרתי. עדיין בתוכה. הצמדתי את הראש שלה אלי ונהמתי עמוק לתוך אוזנה "אמרת 'סטופ?'
הוצאתי את אצבעותיי מפיה כדי שתוכל להשיב.
"בתחת" היא השיבה, מתנשפת כולה, חולמנית ומתלחשת, כמו קול רחוק שמגיע ממקום אחר.
"אמרתי בתחת..."
