לפני 13 שנים. 8 באוגוסט 2011 בשעה 10:26
הפרק הזה צריך היה להיחתם לפני זמן כה רב...
http://up352.siz.co.il/up3/xmzegyjtw1yy.jpg
הייתה זו בחירתי שלי, רק שלי, לשאת את הצריבה שלך, את הרעל המטפטף מכל מבע, מילה,ניואנס שלך ושבך
בי
בגופי
בנפשי
נשאתי את אות הקלון
את הבושה
את הצריבה
את הזעם
וללא כל סיבה...
http://up352.siz.co.il/up1/ytbyjyl4jzlt.jpg
סופסוף מצאתי את הדרך החוצה
החוצה ממקדש הרעל המבעבע שלך
זה ,הנישא על אדי הבושה, האשמה
כפתורים אנושיים
בהם היטבת לשחק
כפתורים פצועים
אין הם אפלים או מיסתוריים
שמם ידוע וגלוי:
פחד. אשמה.
לא יותר מכך
נישמתי זעקה זמן רב כל כך
אל החופש המיוחל
את כל שעברתי
אני נושאת עדיין
באותן עיניים רעות
אשר היייטבת להבעיר בתוכי
עיני הזעם
עיני השנאה
גם אותן אלמד לשחרר מתוכי
הן מעולם לא היו שלי
http://up352.siz.co.il/up1/mfzotkqytdy3.jpg
זמן לא רב יחלוף עד שאוותר לחלוטין על כל הרעלים שלך,אותם הייטבת להספיג בי
וכי יכול אדם להתמודד עם כמות אדירה שכזו של רעלים?
הגוף נעשה חולה
המוח חושב רוע ורשע
הנשמה נשרפת בלהבות של עצמה
ואני,
שלקחתי על עצמי, לא לגמרי במודע, לשאת את כובד המשקל
של נפשך
מצפה כל כך,
לגאולתי שלי,
בכוח האל ובכוחי שלי ,
להשתחרר מהאפלה המדכאת ,המחליאה שלך.
נוטשת את מקדשי הרעל והשינאה המדממים שלך
עומדת,בפעם האחרונה, בשערי מיקדשי האופל הטמאים,המזוהמים בדם אנושי
שערי נפשך הנשרפת בעצמה
http://up352.siz.co.il/up3/kwjdnjzrndbj.jpg
http://up352.siz.co.il/up1/55o5magdzyum.jpg
http://up352.siz.co.il/up2/tyvmwnt1amtm.jpg
http://up352.siz.co.il/up3/nolomwzmtn2y.jpg
את כל השקרים העטופים בפחדיך הייטבתי לאכול בכפית ,כמו הגלולה המרה, שנוטלים כל ערב לפני השינה
ברגעים השבירים שלי אחזתי באמונה, באמון המשעבד...
בשקר הזב מכל חור
לא הייטבתי לראות את הכתובת שעל הקיר
כי
לא
רציתי
לחדול
מלהאמין
בך
יותר מכל,
הייתה זו האמונה בה אחזתי חזק כל כך
יותר מבכל דבר אחר
והשיעור הוא תמיד להרפות
תודה אלוקיי, על המורה הנפלא בו אני זוכה לשיעור הכה קשה
כי
מעולם
לא שיערתי
לא העזתי לחלום
את החלום הזה
לא העזתי להאמין
באמת היחידה
שידעתי
נשמתי
וחייתי מאז ומתמיד
ואיך,
איך יכולתי לברוח מהמקום היחיד בעולם שהיה ויהיה בית ?
&feature=related
http://up352.siz.co.il/img3/j22jozycmwzn.jpg
http://up352.siz.co.il/up1/y2ytdznduzme.jpg
כתמיד,
הפחד מהפחד מעוור אותי
כתמיד, חייבת להגיע הרבה מעבר לקצה כדי לפקוח את עיניי
אנחנו תמיד רק מה שאנחנו...
השקרים שהייטבתי לדקלם היו האמת שלי. זמן כה רב.
טרפת את הקלפים באופן מלוכלך ומרושע
אבל,
Fairies Plays Only Fair Game
אנשים מסוגך עשויים ללעוג
עם האמת שלנו אנו הולכים לישון בכל לילה
ומתעוררים אליה בכל בוקר
האמת הזו היא לחם חוק לי
אותה אמת שנהגת ללעוג לה
האמת היחידה המשאירה אותי
חזקה
שורדת
נקייה
המפתח היחיד לחופש
מצוי תמיד בתוכנו
http://up352.siz.co.il/up3/inz3y0fhzkyj.jpg
להאמין פירושו להתמסר. לחיות.
או
למות.
אתה, החי כמת-חי, כה מלא בעצמך,כל צבעיך נעלמו,כבו
כי האגו לא הותיר מקום
שנים על גבי שנים שאתה מסתובב סביבי
העיוורון כולו שלי. הבחירה המוטעית , הניזונה,על משחקים מנטליים עלובים
העובדה שהערצתי משהו שלא קיים
הטעות היא כולה שלי.
לוקחת את האחריות
לוקחת את עצמי
הביתה.
http://up352.siz.co.il/img3/ytunvklmzxmd.jpg
&feature=related
בנאומיך האינסופיים, הבלתי נדלים,אותם לגמתי כהלך עייף במידבר
הפכת משמעות ומילים.
לימדת אותי ,בדרכך המעוותת, לראותך:
אתה היית זה שדיבר על להראות חצאי אמיתות
על מניפולציות
ובדרכך, הראית לי
אותך.
מפני שרק בשר ודם אתה
כשם שאני אינני בת ''כפר הדייגים ''
העקרב-נשר שיכולת אולי להיות
נרצח בדם קר
על ידי העקרב-נחש
אני זו שמאז ואולי לעולם אמשיך ליילל אל הירח
אני זו שפחדיה הולכים תמיד לפניה
מסתירים את אור השמש
אני זו שזועקת,בוחקת
אני זו שרגליה טבולות
האחת בארץ הפיות
האחרת בתסריטים המסובכים
שנתפרו על ידי היד הגדולה
אני זו שמכירה בגווני המציאות
גם ככאשר השמש מסנוורת
והירח מציף בחלומות
אני זו שנושמת את הפחד
מקרוב מקרוב...
אני זו שמציפה וטובעת
וקמה על רגליי
מנערת את שאריות האתמול
או
כל ניצנוץ של אבק פיות
אני זו שהכירה וידעה כל תו בך
ועטפה את השדים הכי גדולים שלך
במודע ושלא במודע
אני אמשיך ליילל לירח
לפסוע בשדות החלומות
ולהתבגר...אולי...
פסיעות הזמן אינן נותנות בי את אותותיו
וכל הצלקות
נעלמות בנגיעת פייה
אני זו שלמדה לתפור את עצמה
בדיוק אל מידת בובת החלומות
בובה משרתת
שינקה את משמעותה
מרצונותיך
ממאווייך
אני זו שהלכה שולל
ואיבדה,בפעם הראשונה,את האמת שלה
איתך.
אכן, בגדתי באמת. באמינות ובנאמנות
בשנייה שנגעו רגליי בשעריך
אליהם הובלת אותי תחת שלטון הפחד והשררה שהטלת
על כל מה שהכרתי וידעתי
כ-בית
נפשית ופיזית כאחד
באופן אבסורדי,
כדי לשמר ניצוצות של עצמי
הזדהיתי עמך,הסוהר שלי.
אונס מנטאלי מתמשך.
שטיפות מוח.
http://up352.siz.co.il/up3/ij1inmnm0mtm.jpg
כשהצבת את האולטימטום הכי בלתי אפשרי:
או שאת תהיי שלי או שאהרוס את משפחתך
לא ידעתי שחרב המוטלת כאיום
תונף,כך או כך,ברגע אחד .
http://up352.siz.co.il/up1/zgfzkmtgnnvg.png
רבנים מסבירים שהערב, ערב תשעה באב, היום בו אנו בוכים על חורבן בית המקדש,הוא יום השואה הגדול מכל.
הרב עמיטל אומר :
''חורבן העם קודם לחורבן הבית! ''
''דברים נועזים אלו של חז"ל קובעים את הסדר הנכון- העם לפני הבית, קדושת האדם לפני קדושת המקדש. ולמרות שהחורבן הוא דבר כואב יש בו מידה של נחמה, שהקב"ה העדיף לכלות את רוגזו על מקדשו ולא על עמו.''
http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%9C%D7%91
גישתו של הרב עמיטל נבעה משלושה עקרונות יסוד: אהבת ה' גדולה, יושר אינטלקטואלי ואהבת אדם.
מרתק לראות ש ''חודש אב מביא איתו גם משב רוח של אהבה, שאותה אנו מציינים בחג האהבה העברי - ט"ו באב. לא במקרה תשעה באב, היום שמסמל את החורבן וט"ו באב, היום שמסמל את האהבה, חלים באותו חודש.
על פי חכמת הקבלה, ט"ו באב מסמל את ההרגשה הנפלאה שנפתחת לאחר תיקון החורבן שבלב. כשנחדש שוב את הקשר הטוב בינינו, נוכל לעלות לדרגה חדשה של אושר.''
http://up352.siz.co.il/up2/iwm4zmdnyymt.jpg
ולא במקרה נחתם הפרק האחרון הזה ,בו אני פוסעת לחופשי משעריך ומההרס והחורבן אל עבר בניית הבית שלי.
http://up352.siz.co.il/up1/tzdqyfo0mkr2.jpg
