אנחנו יושבות שלושתינו , בחדרי, בתי, חברתי -אחותי ואני, מלהגות, צוחקות, נמצאות בMOOD הכי משועשע והכי מצחיק בעולם ( מצב כפית פלוס ) , השעה עשר ומשהו בערב, שלושתינו בהתקפי צחוק עזים, אני ניגשת רגע להתפנות , כשאני יוצאת אני מרגישה חולשה עזה תוקפת אותי, מעין סחרחורות מלוות בבחילות מטורפות
אינני מצליחה להתמקד ( למרות הריטלין ! 😄 )
אני מתיישבת בחדר וכולו מסתחרר לנגד עיניי
מצליחה למלמל שאני מסוחררת
רגע אחרי הכל מסתחרר עוד יותר ונבלע
חברתי אומרת לי למקד את המבט בנקודה אחת, אני מנסה למקד את מבטי בעיניה של ילדתי
כשהכל הופך שחור ושקט
הכל נעלם, צלילים, תחושות, קולות, הן, אני
אני מאבדת את הכרתי ודקות ארוכות לאחר מכן מתקשה להתאושש
כשאני חוזרת אל הכרתי, אני מזהה מחדש , לאט, את בליל הקולות והמבטים
קולותיהן האהובים של בתי ושל חברתי
הן אומרות שאני חיוורת בטירוף ואני רק חושבת על הבחילות שתוקפות אותי , על העייפות והחולשה, מנסה למקד את מבטי והכל מסתחרר
דקות ארוכות חולפות ואינני מצליחה להתאושש
את הלילה בילינו למורת רוחנו וחרף התנגדותי במיון, שם כמובן לא ממש מצאו מנין זה בא , למרות הבדיקות
כך שהשתחררתי על דעת עצמי
יצאנו מהמיון ב2 בלילה , בתי הייתה מבוהלת
היא אמרה שהפכתי חיוורת בטירוף, שהבטתי בה כשניסיתי למקד את המבט ואז פירכסתי קלות ואיבדתי את הכרתי
סטרס, אני חושבת...או מה שזה לא יהיה...
אף על פי שבריאותי הפיזית הינה בדרך כלל מעל לממוצע , אני תוהה לא אחת כיצד הגוף קורס, לפתע פתאום, ללא כל התראה;
רגע אחד אני נקרעת בהתקפי צחוק ורגע אחר מאבדת את ההכרה ותקשה להתאושש
אולי הכל תזכורת לכמה הכל שביר ובר חלוף, ובהיות הדברים כך, עליי למצוא סופסוף את האומץ למפתח החירות הפרטי שלי...
חג חירות שמח , מלבלב ופורח
לפני 12 שנים. 10 באפריל 2012 בשעה 3:52
