לפני 11 שנים. 27 בספטמבר 2012 בשעה 7:46
תכריכים של כתמים מהולים במחשבות
הנחתי בצד,
רגע מביטה
רגע מייחלת לעתיד לבוא
את תכריכי הזיכרונות עטפתי בזהירות,
הנחתי בויטרינה
כדי לזכור שלכל כאב יש אבא ואימא...
לפעמים קשה כל כך שלא להסב מבט
אל העבר
ואל בכלל
אבל התכריכים כבודם מונח
בארון הזכרונות
שלפעמים מותר לשכוח
ולסלוח
ספר חיים חדש נכתב
זה מרגיש לי כמו לידה מחדש
כמו חיים שטרם הכרתי
אבל עמוק בפנים
תמיד ידעתי שקיימים
רק שכחתי להאמין
כי מרוב התעסקות בתכריכים
קיפחתי את החיים
וקידשתי את המוות
העטוף בזיכרונות קמלים
פתאום אור השמש המסנוור
שעדיין מבעית אותי
נראה בוהק יותר
וגם אם טרם התרגלתי לקרניים המחממות, המסנוורות
פתאום נולד בי ניצן של רצון לראות...