לפני 11 שנים. 31 בדצמבר 2012 בשעה 9:29
יושבת לה תחת ערימת סלילים שהסתבכו
אין מי שיתיר אותם
עולם מלא צבעים, מלא חיים
נטול היגיון
או אולי מן היגיון פנימי
ההיגיון שבשיגעון
מביטה ומוצפת עד כלות
בגלל כל אותם צבעים
הם מסנוורים את עיניה ואת כל חושיה
היא הולכת לאיבוד,
משאירה מאחוריה משפחה, חברים, אנשים אוהבים שאולי הפכו זרים
משאירה מאחוריה נתחי מציאות כה גדולים
הולכת ומסתבכת בסלילים של עצמה
בצלילים שנרקמו בחשאי בעולמה
לפרקים היא צועקת, מכה או בוכה
עד שמתעטפת שוב בגלימת שתיקתה
הכהה הארוכה
סבוכה באינספור סלילים, צלילים וגוונים בדויים של עולמה
האם אי פעם תשובי ? בבקשה ?
https://fbcdn-sphotos-e-a.akamaihd.net/hphotos-ak-snc7/423671_10151163855972477_1917016742_n.jpg