סטרפטיז נפשי

ראש סחרחר, עין מודלקת, דגדגן רגיז , רטיבות מיותרת
יותר מדי ז׳ , יותר מדי יין.
שנה חדשה נכנסה ואני לא מרגישה שום הבדל
בוקר טוב ישראל 😄

על איזה בקבוק נכתב-

״חזרי אחריי:
אני רוויה מאהבה.״

התחדשתי בתמונת פרופיל ״אקסטרים״
הדליק אותי לצלם פטמה אדומה נושקת לכיור לבנבן
שיהיה לכולנו יום זורמני ומתוק.

באמת חבל שלכוס הנשי אין כפתור קטן של בקרת שיוט בדיוק כמו במכונית,
כי אז בדומה לקרוז קונטרול הייתי לוחצת על הכפתור ונכנסת למצב של כוס קונטרול אוווח 

לפעמים נראה לי שאנשים זקנים הם בעצם רק ילדים שחטפו בוקס בבטן מהחיים
וזה מה שגרם לשפת הגוף שלהם להיות שמוטה כל כך.
אני יודעת שאני לעולם לא אהיה זקנה, אלא תמיד אשאר ילדה,
ילדה שסתם תקוע לה בוקס באמצע הבטן הרכה והמתוקה שלה 😄

כולם אומרים שיש לי ישבן סופגניה
אם אפזר עליו אבקת סוכר, הוא יהיה יופי של קינוח לחנוכה .

עוד פיק הורמונלי אחד ואני קושרת לעצמי את החצוצרות
דייייייייייי נמאס לי להרגיש מרוגשת כמו בת טיפש עשרה.

איזה כיף לאותם אנשים שבזכותם העולם שודרג
אני מכירה לא מעט נשים ששינו עולם.
גם אני הייתי שמחה להשאיר איזו שריטה,
אבל בינתיים זה לא ממש יצא.
נו שוין לעת עתה אסתפק בשריטות הקטנות של השוט
למרות ש...לא ממש בטוח שהישבן החצוף והלבנבן שלי יאהב זאת
בטח לא אחרי שהטבלתי אותו במיץ של הזבל. 

הנחתי לרגע את שקית האשפה על הכסא השחור שמול המחשב
שניה לפני שתגמור בפח הזבל.
השקית בלי ששמתי לב השתינה לי שלולית קטנה על המושב
ועכשיו אני כותבת לכם בזמן שהתחת שלי טבול במיץ של הזבל,
יאק 😒
 שיהיה המשך יום ריחני ומואר .

אין לי מושג איך פתאום החרדה הפכה לחלק מהמנוע שלי
איך למדתי ליהנות מהרטט הזה ,מהפרפור הזה, מהמחול המטורף של הלב.
מהרעידות של הגוף לפני כל דבר חדש, לפני כל חוויה חדשה,
לפני כל גבר או אשה חדשה.

לפעמים אני מקבלת מיני התקף חרדה רק מהחשיבה על החרדה עצמה
וזה מניע אותי, מעורר אותי, מקפיץ לי את רמות האדרנלין לשיאים חדשים.
אני מתגרה בחרדה, צוללת לתוכה, נסחפת איתה, מסתכלת לה בלבן של העיניים
מתערבלת בה ויורדת איתה לתחתיות חדשות,
מהמקום הנמוך הזה תמיד הכל נראה כל כך אצילי וגבוה.

לכן חשוב לי שבמסע הפנימי הזה תמיד יהיה מישהו איתי
שישמור עלי שלא אעבור את הגבול,
שלא אכנס עמוק מדי אל תוך השגעון המתוק הזה.