סטרפטיז נפשי

אין לי מושג איך פתאום החרדה הפכה לחלק מהמנוע שלי
איך למדתי ליהנות מהרטט הזה ,מהפרפור הזה, מהמחול המטורף של הלב.
מהרעידות של הגוף לפני כל דבר חדש, לפני כל חוויה חדשה,
לפני כל גבר או אשה חדשה.

לפעמים אני מקבלת מיני התקף חרדה רק מהחשיבה על החרדה עצמה
וזה מניע אותי, מעורר אותי, מקפיץ לי את רמות האדרנלין לשיאים חדשים.
אני מתגרה בחרדה, צוללת לתוכה, נסחפת איתה, מסתכלת לה בלבן של העיניים
מתערבלת בה ויורדת איתה לתחתיות חדשות,
מהמקום הנמוך הזה תמיד הכל נראה כל כך אצילי וגבוה.

לכן חשוב לי שבמסע הפנימי הזה תמיד יהיה מישהו איתי
שישמור עלי שלא אעבור את הגבול,
שלא אכנס עמוק מדי אל תוך השגעון המתוק הזה.