The song of ice and fire

V חופשה ללא תשלום. 

V ויזה להודו.

V ויזה לאוסטרליה.

V כרטיס טיסה.

סוף סוף מסתדרים הדברים, אוטוטו ונוסע מפה לשאוף קצת רוח. 

המשך ערב מהנה

אני לא צועק כמו שחשבת, 

סף כאבי, לא גבוה כפי שציפית, 

על ארבע דמיינת שאראה אחרת, 

המגע שונה לחלוטין, 

אני בוכה,  זה מוזר לך, 

השוט לא מרגיש לך אותו דבר, 

מבלבל אותך להביט בעיניים, 

הכל אחרת את ממלמלת. 

תפסיקי להשוות, 

אני יודע שאת לא היא.

את צריכה להבין, 

שאני לא הוא. 

המשך ערב מהנה

חג שמח(:

מסיכת ה"שמח". אבל בתוכי ההפך המוחלט. 

מסיכת ה"עצוב גם לי". אבל בתכלס, בכלל לא הכרתי אותו. 

מסיכת ה"תמיד אוהב להקשיב". למרות שממש לא בזין שלי לשמוע עכשיו. 

מסיכת ה"מבין אותך לגמריי". על אף שבחיים לא מצאתי עצמי במצב כזה. 

מסיכת ה"ברור שבא לי לבוא". למרות שאת יודעת שאין לי כח לזוז מהספה. 

מסיכת ה"זורם לי". אפילו בטיימינג הכי גרוע שיש. 

מסיכת ה"את צודקת". רק בגלל שאני יודע מה יקרה אם אגיד אחרת. 

כל אותן מסיכות, לעיתים אני לובש אותן לא כי אני בהכרח רוצה, לפעמים כדי לרצות, לפעמים מתוך צביעות ולפעמים מאמת. 

מסיכות.

לא תמיד משוכנע מהי הסיבה שאני עוטה אותן.

אם אני לובש אותן בשבילי? בשבילך? בשביל מי? 

המשך ערב מהנה. 

בכנות, לא קראתי את כל הפוסטים שלכם בהם סיכמתם את השנה שלכם. כנראה שגם לא אקרא את כולם. 

סביר להניח שכתבו את זה קודם, לפניי, לא זה לא משנה. 

מה קרה?  מה קורה?  מה יקרה?

השגרה אותה שגרה,

האנשים אותם אנשים, 

השמש אותה שמש, הים אותו ים. 

כל שמשתנה הוא בסך הכל התאריך.

סיכומי שנה? איחולים לשנה החדשה? דברים שאקח מ2016? דברים שאשאיר בה?

Who gives a shit?  

פשוט תהנו!!!

הלכתי לשאוף קצת רוח, 

שתהיה לכם שנה נהדרת, תבלו! 

את שקט.  

כשאני מסתכל עלייך,

כשריחך מערפל,

כשמגעך מורגש, 

וגם כשלא?  

את שקט.

את יודעת את זה, 

כל כך מודעת לזה,

לפעמים זה מחרפן אותך, 

לפעמים כלל לא, 

את שקט. 

את לא צריכה אותי, 

אני יודע,  

את אולי רוצה, 

אני אולי יודע,

את שקט. 

את לא תמיד מבינה, 

לא תמיד תביני.

אבל רצית להבין, רצית לדעת, 

אז שאלת,

אז עניתי, 

 את שקט. 

עוד אחד מהמגירה, 

המשך ערב מהנה

לפעמים,

היא מגיעה רטובה. 

אז הוא,

נתן לה מטריה.

והיא? 

בשלה, 

מגיעה מחוייכת

ורטובה. 

לא פעם יצא לי לדון בסוגייה על שמירת דברים בבטן. הדעה הרווחות היא: שעדיף לשתף. הרי בסופו של דבר הכל "מתפוצץ". 

אני נוטה שלא להסכים, יש דברים מסויימים שאני מעדיף להתמודד איתם לבד.

הרי כמה אנשים יש שיודעים עלי הכל? אפילו לא אחד. לחלק אעדיף לספר X ולחלק Y.

אני אוהב לשמור בבטן,  אוהב את אותם הדברים שהם אך ורק שלי, שאף זר לא יבין, גם באם ואסביר, לא יבינו, למה? כי זה פשוט שלי, אני.  

אותם דברים, שאני משאיר אצלי, הם לא בהכרח דברים רעים, לא בהכרח מחשבות אובדניות או "סטיות" כאלה ואחרות. אולי רק לעיתים. פשוט עדיף שאתמודד איתם לבד. אז כן, אעדיף לבכות לכרית לפעמים, אעדיף לסוע לים ולצרוח עד שגרוני יבגוד בי, אעדיף לפרוק דברים על דף, פשוט אעדיף לשמור עם עצמי.

אוהב לשמור בבטן, כי שם...שם הכי בטוח. 

המשך ערב מהנה

עולם ההיכרויות הוירטואליות רחב ובו אין ספור דרכים להכיר. 

לאחרונה החלטתי להוסיף את המשפט "לא חובב וניל" באחת הפלטפורמות. סתם..  שיהיה.. 

"זה שאתה לא חובב וניל כבר מאיר אותך באור אחר", זאת ההודעה הראשונה שהיא שלחה. 

דיברנו מעט,  לא שאלתי, הרי לא הכרנו פה... 

עברנו לטלפון ואחרי שיחה לא קצרה לפתע היא אמרה:" לא מבינה איך אנשים אוהבים גלידות בטעם וניל, קטע שגם אתה לא חובב וניל, אתה אוהב גם מריר? "

כן... באמת,  לא מאשים אותה.

אם וכאשר אסביר לה את כוונת המשורר,  מעניין אותי לראות את תגובתה :)

המשך ערב מהנה.