off topic

למה אני כועסת על עצמי עכשיו?
כי האמנתי לכל הצהרות התמיכה וההבטחות שלך, למרות שאני יודעת היטב מהן מגבלותיך.
מצד שני, אסור לי להשפיל אותך ולהתריס בפניך: היהפוך כושי עורו?
אתה מצפה ממני להמשיך לתת בך אמון ולא להכאיב לך בכך שאמוטט
את כל מה שאתה מתאמץ לבנות בשבועיים האחרונים.
אבל פגעת בי כל כך אתמול כשאמרת לי בכעס ובנחישות:
"זה כל מה שאני יכול לתת לך. זה כל מה שאני רוצה לתת לך".
ועכשיו אני יודעת שאתה יודע מי אני.
אבל בכיתי כל כך אחר כך.
וצעקתי על אנשים בעבודה מרוב כעס על עצמי.
אני שוב האישה השנייה, ולך שוב יש זוגיות עיקרית שאינה זוגיות,
בזמן שאני כבר לא מאוהבת בך אפילו.
מה יש עוד לומר?

אנשים הם לא כביסה.
הם לא מכוסים כתמים ולכן אין צורך לזרוק אותם יחד, לשפשף, לטבול, לסבן,
לכווץ, לערבל, לסמרטט, לסחוט, לתלות ולייבש.
במיוחד לייבש.
אני לא כביסה. אל תתלו אותי.

עובר הזמן, ואני מוחקת עוד גבול בדהירה מטורפת, ומבינה לפתע פתאום:
אני לא סוטה. אני נורמלית לגמרי.
כל הסטיות שלי הן הנורמה שרק אני מוכנה להודות בה.

לא האמנתי שלי זה יקרה, שאצטרך להסתתר כי אני כבר לא יכולה לדבר.
אבל זה סוף השנה. מותר לי להתחיל מחדש.
מתחילים.
שנה טובה ונקייה יותר לכולם.